מלחמת העולם הראשונה כונתה המלחמה הגדולה והייתה ייחודית מבחינות רבות. אחד הדברים המייחדים מלחמה זו היא היותה מתועדת.
לפניכם סרטון מקורי המתעד היבטים שונים במלחמה.
צפו בסרטון והיעזרו בו על מנת להתחבר לאופי המלחמה ומאפייניה. (שימו לב גם למוסיקת הרקע ולאווירה שהיא משרה).
עליכם לכתוב מכתב דמיוני של חייל הנמצא בחזית אל משפחתו הנמצאת בעורף, בבית.
· על המכתב להיות נכון מבחינה היסטורית ולכלול מרכיבים שעליהם למדתם.
על המכתב להיות כתוב בצורה יצירתית ומתאימה לאופן שבו עשוי לכתוב חייל למשפחתו הרחוקה ממנו. דגש יושם גם על כתיבה תקנית.
יש לציין: תאריך כתיבת המכתב (תאריך דמיוני),שם הכותב, שם הנמענים, המקוםממנו שולח החייל את מכתבו וכן את יעדו של המכתב.
ניתן ורצוי להתייחס לחזיתות השונות או לשמות של קרבות, לתופעות החדשות שעליהן למדנו, לחיי היומיום בחפירות, לניסיונות ההתקפה וכו'. יש להדגיש שוב שכל מידע כזה חייב להיות נכון מבחינה היסטורית (למשל שם השולח אינו יכול להיות נדב יעקובי).
· כמקורות עזר לתוכן המכתב ניתן להשתמש בספר הלימוד, בפעילות אודות החיים בחפירות ובכל מקור אחר הנוגע למלחמה.
עבודה נעימה, ליאורה מייזל
שלום תלמידים יקרים,
השבמחקמחכה בקוצר רוח ובעניין רב לקרוא את מכתביכם המיוחדים, המעניינים והמרגשים שיכניסו אותנו לאווירת התקופה
שלכם, ליאורה
14/12/1914
מחקהמקום ממנו נשלח המכתב: החזית המזרחית.
היעד: שטוורשטרסה (stuwerstrasse) 35, וינה, אוסטריה.
לכבוד: משפחת ברכטולד.
שלום, זה אני קרל, אתם לא מבינים איך אני מתגעגע אליכם, אין יום ואין דקה שאני לא חושב עליכם. אמא, אם את חושבת ששכחתי את היום הולדת שלך שהייתה לפני יומיים את טועה, פשוט לא היה לי זמן לכתוב. אז אני אוהב אותך ומאחל המון מזל טוב ואני מבטיח שאני יחזור בקרוב.
אני כותב את המכתב הזה בעיצומה של המלחמה. כל הזמן אנחנו נלחמים ומנסים לשרוד.
לפני כארבעה חודשים פלשנו עם הצבא לסרביה והיו לנו הרבה מאוד הרוגים. לאחר מכן הרוסים פלשו לשטחינו, בהתחלה היה קשה מאוד להדוף אותם אבל לבסוף הצלחנו והרוסים נאלצו לסגת חזרה לגבולותיהם. בקרב הזה איבדתי את החבר היחיד שהיה לי פה ושליווה אותי לאורך כל המלחמה הזאת. ראיתי אותו נהרג ולא היה לי זמן אפילו לגשת אליו או לנסות לעזור לו כי אם הייתי מנסה הייתי נהרג גם כן, וזאת הייתה ההחלטה הכי קשה שעשיתי בחיים. לאחר מותו הרבה יותר קשה לי לעבוד את המלחמה הזאת.
כל יום נהרגים עשרות ומאות אנשים וכל מישהו שנהרג זה קשה אבל אין מה לעשות ופשוט צריך להמשיך הלאה כי אם נעצור ונביט אחורה גם אנחנו עלולים לראות את סופנו.
קשה פה מאוד. אין מספיק אוכל ושתיה לכולם. בקושי ישנים בלילות מתוך פחד שפתאום תיפול פצצה או שיתקיפו אותנו וגם מפני שלילות אנחנו בעיקר זזים ממקום למקום.
לא קל לי פה אבל אני בסדר, המצב הבריאותי שלי טוב ואני מחכה כבר שהמלחמה הזאת תיגמר ואוכל לראות אתכם שוב.
אני אוהב ומתגעגע כל כך שאני לא יכול לתאר את זה במילים ומקווה שניפגש בקרוב.
ממני קרל ברכטולד.
תגובה זו הוסרה על ידי המחבר.
מחקתאריך:24.11.1916
מחקהמקום ממנו נשלח המכתב:וולגוגרד, אימפריה הרוסית
היעד:מוסקבה
לאישתי לובה,
אישתי היקרה , אני מתגעגע אליך נורא ואל הבית מקווה שאין בעיות בבית ומחסור במזון.
אתמול הלכתי אל הבונקר בו היה אחי ולא מצאית אותו שמה , נבהלתי לרגע חשבתי שהוא נהרג אבל המפקד , קונסטנטין פרזן , הרגיע אותי ואמר שהוא נפצע ונשלח לסנט פטסבורג להחלים . באותו הגרע נשמעו פיצוצים והבנו שהגרמנים מתקרבים אלינו והתחבאנו , ידענו מתחילת המלחמה שרק המזל מציל כאן.
אחרי שעתיים הם הפסקיו ויצאנו לבדוק אם מישהו נפגע מהבונקר שלי או האספקות נפגעו , למזלנו הכל נשאר כפי שהיה.
בערב בקור העז יצאתי לבדוק את האספקות וגיליתי שאספקת המזון תספקי לשבוע ולא יותר ואספקת הנשק אוזלת. שלחנו מכתב אל ניקולאי השני בבקשה לשלוח הספקת מזון ונשק אלינו.
בבוקר ציפינו לאספקות אבל הגיעו רק 400 חיילים חדשים , צעירים הבנו שהכל עכשיו יהיה רק יותר גרוע.
בערבים קר כאן מאוד מה שמחמם אותנו זה אלכוהול ומרומם את מצב רוחנו מהמלחמה המדכאת הזאת. אותי מחממת רק מהמחשבה אליך , לובה עד כמה שאני מתגעגע.
אחד החיילים הצעירים סיפר לי שיש מתנגדים לשלטון של הצאר הנקראים בולשוויקים , אני חושש שהם יגרמו להדחה שלו או למהפכה ואף הריגתו והריגת אנשים.
בעוד יומיים ננסה לבלום את הגרמנים שלא יפלשו אל וולגוגרד , אני חושש שימותו המונים לא רק הברברים אלא חלק מאיתנו.
אני מחכה לסיומה של המלחמה כדי לחזר הביתה ולהיות איתך ולחבק אותך ולא לעזוב.
אוהב ומתגעגע,
אלכסיי רזנוב.
תאריך:30.11.1916
מחקהמרום ממנו נשלח המכתב:מוסקבה
היעד:וולגוגרד, אימפריה הרוסית
לכבוד:האדון אלכסיי רזנוב
בעלי היקר והאהוב,
שמחתי מאוד לקבל את המכתב שלך ולדעת שאתה בחיים ואתה לא אחד מהקורבנות של המלחמה האיומה הזאת.
רציתי שתדע שהכל בסדר בבית ואין לך מה לדאוג וקראתי את המכתב שלך ואני רואה שאתה בר מזל. אני מקווה שאתה שומר על עצמך ונזהר.
תשמור על אחיך ותדאג שלא יקרה לו שום דבר, הוא המשפחה היחידה שלך
אנסה לדבר עם מישהו מהשלטון ולדאוג לכם לאספקה.
אוהבת מאוד ומתגעגעת
שלך באהבה גדולה
לובה רזנוב
קוסטה, תיקונים היסטוריים: העיר וולגוגרד הוא שמה המודרני של העיר סטלינגרד, שעד 1925 בכלל נקראה צאריצין. בנוסף, לא התקיימה שם לחימה במלחמת העולם הראשונה. במלחמת העולם השנייה אכן נלחמו הרוסים והגרמנים בסטלינגרד. חוץ מזה יפה מאד.
מחקאיב, יפה מאד.
אלירן, תגובה יפה
1916\3\2
השבמחקהמקום ממנו נשלח המכתב : החזית המזרחית.
היעד : ברלין , גרמניה .
לכבוד : מייקל קרוס ומיכאלה קרוס .
אני כעת בעיצומה של מלחמת העולם הראשונה לצד גרמניה , אתם לא יודעים כמה אני מתגעגע אליכם פשוט נקרע לי הלב .. אני מקווה שתקראו את המכתב הזה , אני הולך לספר לכם קצת ממה שאני עובר פה .
בראשית המלחמה אנו התבססנו על תוכנית שליפן שמטרתה להנחית מכת מחץ על צרפת בטרם יספיק הצבא הרוסי להגיע לחזית.
אנו פורשים לצרפת מצפון דרך בלגיה . נתקלנו בהתנגדות קשה ליד המבצרים של העיר הבלגית לייז' אך הצלחנו להכריעם דרך ארטילריה כבדה .
לאחר מכן התחילה מלחמת החפירות בה אנו מתמקמים במבצרים שכביכול חפרנו באדמה ושם אנו ממקמים את כל הנשק שלנו את כל החיילים וזה מקנה לנו הגה ויכולת להתקיף ומקום ללון בו , אם אפשר ללון .
אנו במצב טוב יחסית מכיוון שהחפירות שלנו בנויות טוב יותר מהחפירות הצרפתיות - אנגליות שנועדו להיות "זמניות" בלבד . התנאים במחייה בחפירות הם רעים מאוד , אני בקושי אוכל,שותה ויושן אני באפס כוחות, אני צריך להכיר אנשים שאיני מכיר ולחיות איתם ולהכיל אותם,
גם לפעמים שאני רוצה להיות לבד ,אני לא יכול תמיד מוקף וחיי בצפיפות עם האנשים שבחזית.
כעת , אני לאחר הקרב על הסום וקרב פשנדל כאשר הבריטים תקפו אותנו הם איבדו המון חיילים וכבשו חלק קטן מהשטח שלנו .קרב מאוד קשה בו הבריטים תוקפים אותנו ללא הפסקה .
לאחר שסיפרתי לכם מה הולך פה וזה אפילו לא קצת מתאר כמה קשה פה ורע פה אני רוצה להגיד לכם שאני מתגעגע אליכם ואני כל הזמן חושב עליכם, כל הפעמים שיותר מידי קשה לי ואני רוצה פשוט לוותר אני חושב עליכם וחושב כמה אתם אוהבים אותי , כל מה שאני עושה פה הוא בשבילכם שאוכל לראותכם , לכן אני ממשיך ולא מוותר אף פעם !
אני אוהב אותכם כל כך ומצפה כבר לראות אותכם כמה שיותר קרוב , אני מאוד גאה במה שאני עושה פה ומקווה שגם אתם .
אוהב בלי סוף ..
ממני ביירן קרוס .
איתי, תיקונים הסטוריים: באותו זמן עדיין לא ידעו שזו מלחמת העולם הראשונה. קרב פשנדל נערך ב1917 גם הקרב על הסום נערך לאחר תאריך כתיבת המכתב ולכן לא יתכן שהחייל מתאר שהוא לאחר קרבות אלה שעדיין לא התקיימו. חוץ מזה יפה מאד
מחק5/5/1915
השבמחקמקום שליחת המכתב: חצי האי גליפולי, תורכיה.
היעד: לונדון, בריטניה
לכבוד: משפחת גולדשטיין לידי הגברת שרה גולדשטיין
אמא יקרה,
אני כותב לך מכתב זה בתקווה שזה לא יהיה האחרון שאכתוב לך , אני נמצא ממש באש המלחמה ובקושי רב ממלא את תפקידי כקצין בגדוד נהגי הפרדות בידיעה שבכל רגע ורגע חיי עלולים להילקח. בתור תפקידי כמוביל אספקה ותחמושת לחיילים בחזית, כל תפקיד קטן שעליי לבצע יכול לקבוע את גורלי.
אמנם רק לפני כחודש עזבתי את הבית על מנת להתגייס למלחמה אך ליבי נצבט מגעגועים .כמה חסר לי הצלי ותפוחי האדמה שהיית מכינה בכל יום ראשון, וכמובן מנחות התה בהם כל המשפחה מתכנסת לדבר על אירועי היום .
אך אל לי להתאונן, תפקידי פה חשוב לגורל המלחמה ואני ממלא אותו ברצון!
רק לפני מספר ימים אני והחיילים עליהם אני מפקד הצלנו את חייהם של לוחמים רבים:
חיילנו נלחמו שעות רבות מול החיילים הגרמנים עד שאספקתם נגמרה , הם החלו לאלתר רובים בעזרת מקלות ואבנים ובדיוק שהגרמנים האכזריים עמדו לגבור עליהם הספקתי להגיע עם חיילי ולחדש את התחמושת שלהם ובכך להציל את חייהם .
אמא יקרה, עליי לסיים את המכתב כי חובתי קוראת לי אנא התפללי לשלומי ולשלום כל חיילי המולדת.
מסרי את אהבתי לאבא ולמשה ויוסף הקטנים
אוהב עד אין סוף..
שמואל
19/5/1915
מחקמקום שליחת המכתב: לונדון, בריטניה.
היעד: חצי האי גליפולי, תורכיה.
לכבוד: שמואל גולדשטיין.
בני היקר והאהוב,
אני בוכה כל פעם מחדש כאשר אתה כותב אלינו. כשאתה לא בבית איתנו ישנה תחושה שמזג האוויר סוער וגשום מן הרגיל. תקוותינו היחידה בימים אלו היא שתחזור הביתה בשלום. אנו יודעים כי תפקידך חשוב ביותר וכי אתה מבצע אותו בהצלחה רבה, אך אנו מבקשים מאלוהים שתחזור הביתה במהירות האפשרית. אנחנו מאוד גאים בך פה בבית ונהנים לשמוע את סיפורי הגבורה שלך ולשמוע ששלומך טוב. כולנו מאוד מתגעגעים אליך, אבל אבא הוא זה שמתגעגע הכי הרבה- הוא לא אוכל ולא נרדם בלילות ואם להגיד את האמת בימים האחרונים זהו גם המצב שלי. השתדל לכתוב לנו יותר מכתבים!
נ.ב- כשתחזור, אכין לכבודך מנה גדולה של צלי ותפוחי אדמה כמו שאתה אוהב.
באהבה,
שרה גולדשטיין.
המקום ממנו נשלח המכתב : Blutenburg 17, מינכן, גרמניה
מחקיעד: סום, פיקרדי, צרפת (החזית המערבית).
נמען : וילהלם אלפבאום
וילהלם אנחנו נורא מתגעגעים תשמור על עצמיך ועלינו .
מתפללים לשלומך .
תמשיך לכתוב לנו.
בברכה , אוגוסטין ופאול אלפבאום
ליהי, יפה ומדוייק
מחקסהר, תגובה יפה
ניצן, תגובה יפה לסהר, רק היה צריך שזה יופיע לאחר המכתב של סהר
מחק20/5/1915
מחקמקום שליחת המכתב: לונדון, בריטניה.
היעד: חצי האי גליפולי, תורכיה.
לכבוד: שמואל גולדשטיין.
בני הקטן ואהוב, אני מתגעגעת אלייך כל כך יותר מכל דבר אחר בעולם.
אני שמחה כל כך שקיבלתי את המכתב שלך ושאתה בריא ושלם, אני רוצה שתדע שבכל מעשייך אני ואביך גאים, אתה מגן עלינו ועל המדינה שלך.
תחזור כבר! אני חושבת עלייך ודואגת כל הזמן, אני מבטיחה שתחזור תקבל את מנת הצלי ותפוחי האדמה כמו שאתה אוהב.
שמואל (אבא), משה ויוסף מוסרים לך את אהבתם וגעגועם אלייך, משה כל הזמן מדבר על המשחקים שהייתם משחקים ביחד, שהייתם רבים וצוחקים,
בבקשה תשמור על עצמך...
אוהבת אותך עד אין קץ ומתגעגעת!
שרה גולדשטיין
תגובה זו הוסרה על ידי המחבר.
השבמחקמקום שליחת המכתב: נהר המארן, צרפת, החזית המערבית.
השבמחקהיעד: מחוז יורקשייר, אנגליה.
לכבוד: משפחת טיודור, לעלמה מרי אן טיודור.
ארוסתי האהובה,
מקווה ששלומך טוב והינך בקו הבריאות.
אני כותב לך וכולי געגועים למראה פנייך היפות ולעינייך המביטות בי באהבה.
מתגעגע לשיחותינו לתוך הלילה על תוכניותינו המשותפות, על הקמת משפחה וגידול שני ילדים.
אתמול סיימנו יום מלחמה קשה על גדות נהר המארן, האויב נחל הפסד ולא הצליח להתקדם,
חבריי ואני גילינו גבורה ולחמנו בעוז ובחירוף נפש על מנת למנוע מהאויב להתקדם לפריז ולכבושה.
נראה ששינינו את תוכניותיהם כהוגן והאויב מתחיל לסגת, אף שמעתי ללא כוונה אתמול בלילה בהולכי
ליד אוהל המפקדים שישנה תוכנית להתבצר בחפירות על קו הנהר על מנת לשמור מניסיון חוזר לחדירת
האויב לפריז.
מצבי טוב ביחס לחבריי לנשק, אנו מסתפקים באוכל,שתיה ושינה מועטים.
משתדלים להסתדר בתנאים אלו ולשמור כוחות ככל הניתן לקרבות היומיומיים הקשים מול האויב הגרמני
האכזר.
כולי תקווה שניפגש באביב הקרוב ונממש את ברית נישואינו.
מסרי את אהבתי להורייך והוריי ואמרי להם שאני בריא ושלם.
שלך באהבה אין סופית...
הארי ויליאם סמית
מקום שליחת המכתב- מחוז יורקשייר, אנגליה.
מחקהיעד- נהר המארן, צרפת, החזית המערבית.
לכבוד- האדון הארי ויליאם סמית.
הארי, אהובי היקר
כל כך התרגשתי לקבל ממך את המכתב ולקרוא שאתה בריא ושלם!
אני כל כך מתגעגעת אליך..
אני כבר לא יכולה לחכות לרגע שבו תחזור הביתה, נתחתן ונקים משפחה עם שני ילדים כמו שתמיד חלמנו.
מסרתי את אהבתך להוריך והוריי והם כל כך שמחו לשמוע שהכל בסדר איתך ואתה מסתדר במלחמה הנוראית הזאת.. הם מסרו לך את אהבתם והם סומכים עליך שתשמור על עצמך ועל המדינה!
אני מחכה לשובך בקוצר רוח
ושולחת לך חיבוקים, נשיקות וכוחות מחודשים
אני אוהבת אותך כל כך
ארוסתך,
מרי אן טיודור
נועה, יפה ומדויק.
מחקבר, תגובה יפה
תגובה זו הוסרה על ידי המחבר.
השבמחק16/2/1916
השבמחקהמקום ממנו נשלח: החזית המזרחית.
היעד: ברלין, גרמניה.
לכבוד משפחת לאופולד.
היי, זה אני איילן, אתם לא מבינים כמה געגועים יש לי אליכם משפחתי היקרה והאהובה.
כעת אני נלחם במלחמת העולם הראשונה ואני כל כך מתגעגע. התנאים פה קשים. כל המראות הנוראיים של החיילים ההרוגים, תנאי המחייה פה גם קשים. האוכל, השתייה, השינה בפחד מטורף מתקיפות האויבים. הסרבים הצליחו לבלום 3 פריצות באוגוסט - דצמבר1914אם כי הם סבלו מאבדות רבות ואיבדו שליש משטחם. באוקטובר1915 נכנסה בולגריה לצד מעצמות המרכז, בתקווה לרווחים טריטוריאליים. סרביה נכבשה אך הצבא הסרבי נסוג בצורה מסודרת והתארגן באזור מקדוניה שבצפון מזרח יוון ושעליו השתלט כוח צרפתי איטלקי בריטי. באזור מקדוניה התבסס קו חזית בין הצבא הערבי, כוחות המשלחת של מדינות ההסכמה ומתנדבים יוונים לבין הצבא הבולגרי וכוחותינו וגם של אוסטרו - הונגרים. חזית זו המכונה גם חזית עלוניקי, הייתר סטטית לאורך רוב המלחמה, עם הישגים מוגבלים למדינות ההסכמה.
אז בקיצור משפחתי היקרה שלי זה תקציר המלחמה ויש עוד המון שאין מקום כבר במכתב. רק רציתי לידע אותכם על מצבי שאני בריא והכל בסדר איתי ושאנחנו מנסים לשרוד הכי שאפשר ומקווה שהמלחמה כבר תיגמר ואוכל כבר לחזור אליכם אני כל כך מתגעגע אליכם ואוהב אותכם!
שלכם: איילן לאופולד.
ליאורה זאת העבודה של יובל גוזלי, אין לה מחשב אז היא שלחה לי את זה ואמרה שאני ישלח את זה לפה.
מחקיובל, תיקונים הסטוריים: עוד לא ידוע שזו מלחמת העולם הראשונה אני בספק אם חייל שהוא מתחפר בתנאים קשים יודע כי חזית סלוניקי תהיה סטטית לאורך רוב המלחמה, שהרי ב1916 זה רק אמצע המלחמה והוא לא יודע זאת. חוץ מזה יפה
מחקתגובה זו הוסרה על ידי המחבר.
השבמחקתגובה זו הוסרה על ידי המחבר.
השבמחק1915\8\30
השבמחקהיעד:ריגה ,האימפריה הרוסית
מקום שליחת המכתב: החזית הדרום מערבית הרוסית
אילזה היקרה,
אני מבין שגרמתי לך לדאוג בגלל שהפסקתי לכתוב ,המלחמה נעשת יותר ויותר קשה ,איבדנו כבר את הרצון להלחם וחלק גם את הרצון לחיים, אני זוכר איך בתחילת המלחמה כולנו היינו שמחים ומלאי חיים. אך עכשיו כבר איש אינו מחייך,כולנו רוצים לחזור הביתה ,כולנו עייפים,כולנו רוצים שלום. איזה טיפשי זה להלחם ולהקריב את עצמך למען אינטרס של משהוא אחר, מי צריך את המלחמה כשהקרובים שלך נהרגים בה???שיהיה מקולל השלטון שבגללו דמינו נשפך ללא סיבה עד כה חשובה וכי הם אינם רוצים לעשות שלום...... כולם כבר עייפים מהמלחמה , כולם רוצים לחזור הביתה ואל משפחתם,אף אחד אינו מבקש להלחם ,כולם רוצים לגמור את המלחמה. אינני ביקשתי להיות רוצח –אך איזו אירוניה ,אם הייתי הורג את אותם אנשים בזמן השלום אז היו קוראים לי רוצח סדרתי וכי חטא ופשע עשיתי בפני אלוהים שאי אפשר לסלוח , אך עכשיו זה מעשה טוב וככל שהרגת יותר כך אתה יותר גיבור,אתה אמיץ,ואתה נלחם למען "עתיד טוב יותר". אני מתגעגע אליכם מאוד ורק המחשבה עלייך ועל ילדינו שומרת לי על החיים. אומנם מצב רוחנו ירד במהלך המלחמה והרצון להלחם נעלם אך לא מזמן –(לפני ארבעה ימים) הבסנו את האוסטרו-הונגרים וכבשנו רצועה כ-150 ק"מ מן הגבול אל תוך הרי הקרפטים !!!כולי תקוות שמכתב זה יגיע אלייך .
באהבה,
תמיד שלך,
אלביס אוזולס
28/9/1915
מחקהיעד: החזית הדרם מערבית הרוסית
מקום שליחת המכתב: ריגה, האימפריה הרוסית
אלביס שלי,
איני יכולה לתאר את ההתרגשות שגעשה בי כאשר גיליתי את מכתבך בתיבת הדואר בביתנו. אני מאושרת לשמוע שהנך חי, בריא ושלם.
יקירי אינך מסוגל להבין את המצב השורר בבית. ילדינו, אלצ'קו ופליקס, גדלו ונהפכו עלמים, מידי יום הם מחפשים בנרות אחר סימן חיים מכיוונך ורמזים על מצבך במלחמה הקשה.
הם רוצים להצטרף אליך, לצאת איתך לקרב ואני מזדעזעת מהמחשבה על הקרב ובא.
איני יודעת עוד כמה זמן אוכל למנוע מהם להתגייס, אני עושה כל שביכולתי אך כוחותיי אוזלים. אני משתדלת לתחזק את הבית, את החווה ואת כל המשק שברשותנו.
לפעמים אני תוהה מה צופן לנו העתיד. האם עליי למלא את חובתי כאזרחית של מדינה השרויה במלחמה ולגייס את בניי או למנוע מהם את חובתם.
עם זאת, מצבנו הכלכלי טוב. אני עדיין עובדת כאומנת למשפחת גאידמק ומצבנו יציב.
הקראתי את המכתב להוריך וגם הם שמחו לשמוע שאתה חי.
אני מקווה שמצבך המנטלי והנפשי ישתפר. תדע שאתה בתפילותיי ואני מתפללת לשלום שרק יגיע.
תזכור שאנחנו מחכים לך בבית ושולחים לך שלל נשיקות וחיבוקים.
באהבה אין סופית, משפחתך.
גלוריה, יפה מדויק ומוסרי!
מחקנועה, תגובה יפה
מקום שליחת המכתב- ורדן, צרפת, החזית המערבית.
השבמחקיעד המכתב- מינכן, גרמנייה.
לכבוד- משפחת שטרוק, לידי הרמן שטרוק.
שלום, משפחתי היקרה
היום, 21 לפברואר, יום בהיר, מזג האוויר במהלך היום היה חם ונעים בדרך כלל אני כל כך אוהב את התקופה הזאת ואני מרגיש שמחה בלב אך לא הפעם הזאת. היום, הדבר היחידי שאני יכול להרגיש הוא פחד. כולנו רצינו בכל מאודנו למנוע את המלחמה הזאת, אבל היא כבר כאן. כעת אנו חייבים להגן על עצמנו. כולנו עלולים לאבד את הכול, לכן אנחנו חייבים להילחם, למעננו.
היום, התחלנו בהפגזות רבות לכיוון צרפת- ורדן, ההפגזה הראשונה הייתה חזקה ופגעה בחצר ארמון הבישוף. במשך כל הבוקר שטפו הפגזים שלנו את ורדן ועם כל הפגזה ליבי קפץ. לקראת הצהריים ההרעשה נפסקה, והחיילים הצרפתים החלו לבצבץ מן החפירות, משוכנעים כי ההתקפה שלנו, הגרמנים, נפסקה. אולם יציאת הצרפתים מהשוחות סייעה לצופים שלנו להבחין אילו מעוזים וחפירות עמדו בפנינו. ההרעשה החלה שוב, ונמשכה עד שעות הצהריים המאוחרות. וכעת לאחר ההתקפה הקשה שלנו על הצרפתים אנו מנסים לישון כדי לאגור כוחות לקראת עוד יום מעייף, מפחיד, מלא בגעגועים ואבדות של מלחמה..
לפי כמה ימים, ספגתי אבדה קשה ביותר, איבדתי את החבר הכי טוב שלי, הנרי, הוא נהרג במהלך אחת ההתקפות על צרפת ורק לאחר כמה שעות גיליתי את גופתו, שרועה על האדמה, זה היה אחד המראות הקשים שראיתי בחיי.. במהלך המלחמה היינו נוהגים לחזק אחד את השני, להזכיר לעצמנו חוויות טובות שעברנו יחד, להיזכר בימים בהם נפגשנו צחקנו ונהנינו מן החיים עוד לפני שהחלה המלחמה הנוראית והקשה הזאת ומאוד קשה לי עכשיו כשהוא לא פה..
אני כל כך מתגעגע אליכם, אני חושב עליכם יום וליל, אני כל כך מתגעגע לתבשילים המיוחדים שלך אמא, ללימודי התורה שלי ושלך אבא. לארוחות המשפחתיות שלנו, לערבים המשותפים שלנו שבהם ישבנו וקראנו בספרי התורה, עולות לי דמעות כשאני מדבר על זה.. והרמן, אחי האהוב הרמן, אתה חסר לי מאוד, אם היית כאן, כרופא יכולת להועיל רבות. הרופא שלנו עצבני ביותר ולא מועיל. הוא לרוב מסרב לערוך בדיקות וכמעט שלא מרפא.. כל החיילים מפחדים לגשת אליו ולכן אם אתה לא פצוע או מת הגישה אליו דורשת יותר אומץ מלצאת לקרב.
אמשיך לכתוב לכם בהמשך... אוהב אתכם המון, כמו הכוכבים שבשמיים ואפילו יותר.. שלכם באהבה וגעגוע אין סופי
שאול שטרוק.
בר, יפה ומדויק
מחק9/12/1914
השבמחקמקום שליחת המכתב: דרום האוקיינוס האטלנטי, סטנלי ,איי פוקלנד
היעד: מחוז סארי, קמברלי 21
לכבוד: הגברת מריון אנדרוז סטרדי
אשתי האהובה מריון,
אני מוצב באמצע האוקיינוס האטלנטי ומפקד על סיירת גדולה. אני מתגעגע מאוד אליך ולילדים וצר לי שאיני יכול להיות בבית. הדבר שהכי חסר לי פה זה הפיש אנד צ'יפס המפורסם שלך בינתיים אני אוכל פה שימורים.
את זוכרת שסיפרתי לך עד כמה היינו מודאגים מהשייטת האדירה של האדמירל מקסימילאן פון שפיי, היא כוללת 2 סיירות משוריינות חדישות השרנהרוסט וגנייזאו ו3 סיירות קלות הלייפציג, הנירנברג והדרזדן. השייטת שלו בעלת עוצמה רבה והיא יכלה לסכן את כל התעבורה באוקיינוסים.
לפני כחודש ב-1 בנובמבר הטביעו האוניות הגרמניות 2 סיירות משוריינות בריטיות, לשם כך יצאתי אתמול במבצע נקמה.
אתמול ב-8 לדצמבר 1914 שלח הלורד הראשון של הימייה, וינסטון צ'רצ'יל, 2 סיירות מערכה מתוך הצי העיקרי. בנוסף לאלה הצטרפו לשוחותיי 3 סיירות משוריינות ו2 סיירות קלות.
אתמול בשעה 7:50 בבוקר זיהינו 2 סיירות משוריינות נכנסות לנמל, הוריתי על אנשיי להסתתר. בשעה 8:30 החלו הגרמנים לכוון את נשקם כלפי הנמל שלנו, אך הם חשבו שהנמל היה נטוש. בשעה 9:00 הגרמנים זיהו את תרני האוניות שלנו וגילו שהנמל לא נטוש. מיד נתתי את ההוראה להפגיז אותם, זה הצליח והם ברחו בחזרה לים.
במקביל ניהלנו מרדף אחרי הסיירות המשוריינות ואחרי הסיירות הקלות. עקבנו מקרוב אחרי הסיירות הגרמניות ובשעה 13:00 התחלנו לירות כלפיהם, במשך 3 שעות החלפנו בינינו יריות ובשעה 16:04 האונייה שרנהרוסט החלה לשקוע וב16:17 נעלמה לחלוטין. גנייזאו המשיכה לירות כלפינו אך בשעה 17:15 אזלה להם התחמושת וצוות האונייה שלה הטביע אותה כדי שלא תגיע לידינו.
במקביל הנחיתי את הסיירות הקלות במרדף אחרי הסיירות הקלות הגרמניות, בשעה 19:27 הצלחנו להטביע את הסיירה הגרמנית נירנברג, לאחר מכן המשכנו לרדוף אחרי 2 הסיירות האחרות לתוך הלילה. בשעה 21:23 הטבענו את האונייה לייפציג. המשכנו לרדוף אחרי האונייה השלישית, הדרזדן, אך היא הצליחה לחמוק מאיתנו. המשכתי לבצע סריקות רבות עד הבוקר אך לשווא.
אני סבור שניצחנו בקרב, הצלחנו להטביע 4 מתוך 5 אוניות גרמניות, האדמירל פון שפיי נהרג וכך גם 1,500 גרמנים, בנוסף לקחנו בשבי יותר מ-200 שבויים. ומה שהכי טוב יצאנו כמעט בלי פגע, לאוניות לא נגרם נזק רב ואיבדנו רק 10 חיילים אמיצים.
הלוואי שזה יהיה הקרב האחרון במלחמה ומי ייתן ויהיה פה שלום.
אוהב ומתגעגע מאוד
ממני דובסטון סטרדי
יואב, מכתב מרשים ברמת הפרטים שבו, בטח הצנזורה הייתה חוגגת על כל המידע ;). חסר קצת ההיבט האישי.
מחק28.2.1915
השבמחקמקום שליחת המכתב: החזית המזרחית
היעד: ברלין, גרמניה
לכבוד: אשתי, גארטה זיגמונד
אשתי היקרה,
אני מאוד מתגעגע אלייך ואל הילדים, אני מאוד רוצה כבר לחבק ולנשק אתכם, אתם מאוד חסרים לי.
קשה לנו פה מאוד, אנחנו נלחמים בלי הפסקה ובלי מנוחה, התנאים לא קלים בכלל, האוכל לא טרי והוא הולך ונגמר , הבגדים קרועים ומסריחים, אנחנו תשושים וכמעט ולא ישנים, מזג האוויר גשום, הכול בוץ, קר מאוד.
למרות שחשבנו שיש לנו הרבה תחמושת בשביל לצאת למלחמה היא לא מספיקה והיא הולכת ונגמרת.
אני כותב לך מכתב זה בזמן שהמקלעים עובדים בלי הפסקה, את התותחים שומעים כל הזמן והטנקים נמצאים כל הזמן בחזית.
אתמול, מול עיני ראיתי את חברי נהרגים בחזית זה היה מראה זוועתי מאוד, לחמנו ביחד יותר מ- חצי שעה ואז כשהעבירו אותי לגדוד אחר שמעתי פיצוץ אדיר, הסתובבתי לראות מה קרה וראיתי איך כל חברי נהרגים, זה היה נס שלא קרה לי כלום, היה לי קשה מאוד אבל ידעתי שאני חייב להיות מפוקס ולחזור למלחמה, אחרת גם אני אמות.
אני עושה הכול בשביל לשמור על עצמי למעניכם.
אשתי אהובה, אני מאוד מקווה שאחזור הביתה בשלום.
אנחנו כל היום חופרים יותר ויותר בשביל שיהיה לנו מקום להתגונן ואולי מידי פעם לנוח, אבל אנחנו כלל לא בטוחים, הסכנה עדיין קיימת ועדיין מאיימת עלינו בכל רגע.
מסרי לאמי ואבי את אהבתי אליהם.
אוהב תמיד ומתגעגע,
לאונרד זיגמונד
מקום שליחת המכתב : ברלין, גרמניה
מחקהיעד: החזית המזרחית
לכבוד: לאונרד זיגמונד
בעלי היקר,
אני נרגשת לשמוע שאתה בחיים ומאוד מתגעגעת אלייך ואתה מאוד חסר לי.
הקראתי את המכתב לילדים שלנו ולהוריך והם מאוד שמחו לשמוע את מילותיך ואת אהבתך.
אנו מקווים שתחזור הביתה בקרוב ושאתה שומר על עצמך ועל המדינה.
אנו גאים בך מאוד שאתה חלק ממשפחתנו ושיצאת להילחם למען המדינה.
מצטערת לשמוע על חבריך שנהרגו ושמחה לשמוע שיצאת מכלל סכנה ושאתה בסדר.
תזכור שאנחנו אוהבים אותך ומחזיקים בשבילך אצבעות שתחזור הביתה בשלום..
אוהבת עד אינסוף אשתך גארטה
גל,
מחקהשימוש הממשי הראשון בטנק על מלוא אפשרויותיו היה בקרב קמברה, ב־20 בנובמבר 1917 (מתוך ויקיפדיה) רק אחכ החלו גם הגרמנים בפיתוח משמעותי יותר של טנקים ולכן זה לא תואם לתאריך המכתב שלך, חוץ מזה מרגש ויפה.
נוי, תגובה יפה
15 במאי 1916
השבמחקמקום שליחת המכתב: ורדן, צרפת, החזית המערבית.
היעד: לונדון, בריטניה.
לכבוד: משפחת ברדו, לידי העלמה אמילי ברדו.
משפחתי היקרה,
כבר אין לי מילים לתאר עד כמה אני מתגעגע אליכם, אשתי האהובה וילדיי המקסימים, אני כותב לכם מכתב זה תוך חוסר ידיעה אם תהיה לי הזדמנות בהמשך לראות את אור פניכם אשר מרגיע אותי כל כך ועושה אותי כל כך שליו.
אני וחבריי נמצאים ממש ברגעים אלו בעיר ורדן בעיצומה של לוחמה בלתי פוסקת ואכזרית כנגד הצבא הגרמני.
אני מרגיש שאבדה לי השליטה על חיי ושאני כמו חייל במשחק אשר אינו יודע למה מצפין לו גורלו.
אני וחבריי מסתתרים בתוך החפירות, מפוחדים עד מאוד מהלהביורים ומחוסר אנושיותם של הצבא הגרמני.
אתמול אחד מחבריי הקרובים ביותר-סדריק מונה, נפגע ונפצע קשה מלהביור על ידי חייל גרמני, אני ניסיתי לעזור לו ככל יכולתי עד שלצערי הלך עולמו.
חברים נוספים נטבחו ונרצחו בדם קר על ידי חיילים גרמנים, חסרי כל רחמים.
התנאים כאן אינם טובים, אני סובל מרעב רב ומחוסר רב בשעות שינה אך עדיין נשארת תקווה בנפשי בזכותכם, משפחתי.
אני מצפה לראותכם ומקווה שאזכה לכך.
באהבה אין סופית ובלתי פוסקת,
אנדריי ברדו.
(יובל לוי)
22 במאי 1916
מחקמקום שליחת המכתב: לונדון, בריטניה
היעד: ורדן, צרפת, החזית המערבית.
לכבוד: אנדריי ברדו
אנדריי היקר
נורא שמחתי לקבל את המכתב אשר שלחת
אני חיכיתי למכתב ממך כבר כמה חודשים.
כל מכתב אשר אתה שולח מקנה שלווה בלבי ואומר לי שאתה בסדר, שאתה בחיים.
הילדים בסדר ומתגעגעים אליך. לא עובר יום מבלי שישאלו אותי מתי אבא יחזור.
אני מצטערת לשמוע על חברך סדריק אשר נפטר במלחמה.
אני מצפה לקבל עוד מכתב שימסור לי שאתה בסדר.
אני אוהבת אותך ומקווה שהמלחמה תגמר ושאתה תחזור חזרה הביתה בריא ושלם.
כל עוד האהבה בנינו קיימת השמיים הם הגבול.
והאהבה שיש לנו חזקה ותנצח כל דבר שיפריע בדרך.
אני מתגעגעת ומחכה שתשוב הביתה.
אוהבת
אמילי ברדו
2 ליוני 1916
מחקמקום שליחת המכתב: לונדון , בריטניה
היעד: ורדן , צרפת
לכבוד: אנדריי ברדו.
אהובי ,
געגועיי אלייך קשים מנשוא ובכל בוקר בתפילת הבוקר אני מתפללת לשלומך ושתשוב בשלום הביתה, ובכל יום ראשון אני מדליקה בכנסייה נר לחזרתך.
כלום לא אותו דבר בלעדייך, המיטה שלנו מרגישה לי כה קרה וגדולה מבלי שתישן על ידי ותעביר לי את חום גופך, הפרחים בגינתנו זקוקים לטיפולך המסור, קנקן התה שלנו מתגעגע לשתייתך ממנו כל יום בארבע אחר הצהריים בדיוק .
וילדינו הקטנים צ'ארלס שכבר נהפך לגבר קטן וקייט העדינה מתגעגעים אלייך מאוד וזקוקים לאבא שלהם שידריך ויאהב אותם. שהקראתי להם את מכתבך הם התרגשו מאוד ומאז הם לא מפסיקים לומר לכל בן אדם שהם פוגשים שאבא שלהם גיבור מלחמה.
אך עם כל זאת אהובי אני גאה בך מאוד, אני יודעת שלמרות התנאים הקשים אינך מתלונן בפני איש ואתה מבצע את מטלותייך כמו שצריך למען המולדת !
ויותר מזה אני בטוחה שיותר ממה שאנו זקוקים לך פה בבית בחזית זקוקים לך אף יותר.
אוהבים מתגעגעים ומחכים למכתבך הבא,
אמילי אשתך והילדים
30 במאי 1916.
מחקמקום שליחת המכתב:לונדון,בריטניה.
היעד:ורדן,צרפת.
לכבוד:אנדריי ברדו.
אנדריי זמן רב שאנו מחכים לתשובה ממך,אנו מרגישים את חסרונך פה בבית.
אנו קמים כל בוקר בתקווה שתשוב חזרה לביתנו.
אני דואגת מאוד לשלומך ומצפה שתגיע כבר הביתה.
צר לי לשמוע על חבריך הטובים ועל התנאים הקשים, ואני בטוחה שכעת הם חושבים עליך,מגנים עליך ועוזרים לך מלמעלה.הם בטוח גאים בך.
ואני אישית,מתגעגעת אילך ללא סוף,חושבת עליך רוב שעות היום.
הילדים פוחדים,דואגים לך,קשה להם לקבל את העובדה שהאבא שלהם נלחם במלמה,הם לא רוצים בכך.
כולנו מחכים לשובך,אוהבים אותך ומתגעגעים אליך עד מאוד.
אנחנו שולחים לך מלונדון (בריטניה) אינספור נשיקות וחיזוקים.
נתראה בקרוב!
אמילי ברדו.
יובל, יפה ומרגש. תיקון היסטורי: בקרב ורדן נלחמו הצרפתים ולא הבריטים.
מחקהילה, ליהי ודודי, תגובות יפות ומרגשות
22/12/15
השבמחקמקום שליחת המכתב - לונדון, בריטניה
יעד המכתב - פריז, צרפת
לכבוד משפחת רטורביאר
משפחתי היקרה אני לא יכול לתאר כמה אני מתגעגע אליכם ואל אליז שלי, אני רק מחכה שהמלחמה הארורה הזאת תיגמר.
אני שולח לכם מכתב זה כדי שתדעו שנשארתי בחיים.
עכשיו חזרנו מהחופים של גאליפולי, תכננו לפלוש ישירות לטורקיה ולהגיע להכרעה מהירה באמצעות כיבוש עיר הבירה קונסטנטינופול אך נכשלנו להזיז את הצבא העותמאני ממקומו.
מפקדנו החליט שאנו נוטשים את גאליפולי לאחר שהמון מחיילנו נהרגו ונפצעו.
איבדתי שם כמה מחברי הטובים, ההתגברות על העובדה הזאת לקחה לי זמן רב.
אחד מחברי שאיבדתי שם היה הנרי קלוזו, השכן שלנו, שהיה לצידי כל המלחמה וכל החיים, אני בטוח שהמלחמה ללא הנרי תהיה הרבה יותר קשה מאשר איתו.
עכשיו חזרנו ללונדון, החזרה הייתה קשה.
המראות עוד מהספינה היו מאיימים ולא אופטימים.
כשעגנו התפצלנו למחילותנו אני וחברי למחילה ששרדו רצנו למחילתנו, כשהגענו ראינו שהופצץ.
רצנו למחילה קרובה, היו שם חיילים בולגרים, הפצצנו את המחילה והלכנו למפקדנו.
בסוף היום המשוגע המפקד הכניס אותנו לביתו להיום.
מחר אנו חוזרים למחילות בתקווה שנישאר בחיים.
אוהב ניקולאי רטורביאר.
תגובה זו הוסרה על ידי המחבר.
מחקמקום שליחת המכתב : פריז , צרפת
מחקיעד המכתב : לונדון , בריטניה
לכבוד : ניקולאי רטורביאר
ניקולאי היקר ,
אין לי מילים לתאר עד כמה אהבתינו ודאגתנו אליך גדולה , אין רגע שאבא ואני לא חושבים עליך ומצפים לראותך.הנני שמחה שקיבלתי ממך את המכתב הזה,אני מחכה למכתב ממך כבר כמה שבועות . אליז אבא ואני מתגעגעים אליך מאוד.אנו מצטערים לשמוע על הקרב הקשה, על מה שאתה עובר שם ועל מות חברך הנרי. תשמור על עצמך ניקולאי , אנחנו גאים בך ומצפים לראותך.
באהבה רבה, משפחת רטורביאר.
מקום שליחת המכתב : פריז , צרפת
מחקיעד המכתב : לונדון , בריטניה
לכבוד : ניקולאי רטורביאר
ניקולאי אהובי, אהבה שלי, אתה החיים שלי,
אני משתגעת מהגעגוע אליך, הוא אוכל אותי מבפנים, וכל יום הוא רק הולך ומתחזק. לפחות מכתב זה מוריד אבן כבדה מלבי לאחר ימים שלא כתבת, תהיתי אם נשארת בחיים, והתפללתי כל יום לאלוהים שיעזור, אך לשווא. אני מקווה שהמלחמה המטופשת הזו תסתיים כבר ותחזור לפה. אני החלטתי שאני לא יכולה בלעדיך, מה יקרה אם לא תחזור לפה, אז אני רוצה ילדים, משפחה גדולה וחמה ושלעולם לא ניפרד. אהובי שמור על עצמך שם ואם יהיה לך קשה אז תחשוב עליי, כי אני לא יכולה להפסיק לחשוב עלייך.
אוהבת עד השמיים ובחזרה, אליז
מתן, תיקונים היסטוריים: בלונדון, או באנגליה לא היו חפירות (ולא מחילות), בנוסף מדוע שהחייל הצרפתי (כך הבנתי, משפחתו בפריז) ישוב ללונדון ולא לצרפת? חוץ מזה יופי.
מחקליאור ויואב, תגובות יפות, מאד אוהבות.
המקום ממנו נשלח המכתב- סום, פיקרדי, צרפת (החזית המערבית).
השבמחקיעד- Blutenburg 17, מינכן, גרמניה.
נמענים- משפחת אפלבאום.
לאוגוסטין ופאול היקרים שלום,
אני נורא מתגעגע לשניכם והחלום הכי גדול שלי כרגע הוא לראות ולחבק אתכם, במיוחד אחרי מה שעבר עלי. עד עכשיו, כמו שכבר סיפרתי לכם במכתבי הקודמים, המלחמה "לא זזה" והיה נדמה לנו פה בחזית המערבית שהמצב לא ישתנה בזמן הקרוב, אך לפני כשלושה ימים הגיעו הטנקים. רכבים אימתניים החסינים בפני חוטי התיל שהצבנו לצידי התעלות ובפני אש הרובים ומכונות הירייה שלנו, מעולם לא ראיתי דבר שכזה. לאחר שראיתי אותם מיד ברחתי. היה נדמה שברחתי שעות, מה שהוביל לכך שגם הלכתי לאיבוד. לא היו ברשותי מזון ומים- הדברים היחידי שהיו לי הם המדים והכובע המחודד, מאחר וגם אזלה לי התחמושת ברובה. כעבור יומיים שבהם התהלכתי בשטח הפתוח, התחיל לכאוב לי הראש וחשתי בסחרחורת חזקה. התמונה האחרונה שאני זוכר מלפני שהתעלפתי היא החברים שלי מהחזית שרצים לכיווני ומזעיקים עזרה רפואית. מסתבר ששיחק לי המזל והגעתי לאותו המקום שממנו ברחתי מלכתחילה החיילים שרדו את המתקפה, למרות שהיו מספר חיילים שנפגעו- חלקם נפצעו וחלקם נהרגו. מקווה שהמלחמה תסתיים בקרוב ואוכל לראותכם במהרה.
בברכה, וילהלם אפלבאום.
המקום ממנו נשלח המכתב- Blutenburg 17, מינכן, גרמניה.
מחקיעד- סום, פיקרדי, צרפת (החזית המערבית).
לכבוד: וילהלם אפלבאום
וילהלם היקר,
עבר זמן רב מאז ששלחת לנו את המכתב הקודם, ואנחנו וכל המשפחה כאן בבית מאוד דאגנו לשלומך.
אנו מאוד מתגעגעים אליך ואוהבים אותך ומקווים שתחזור במהרה ובבטחה.
כאשר קראנו את מכתבך, התחלנו לפרוץ בדמעות ולהודות לאל על כך שהצילך. אינך יודע כמה מזל היה לך, ואנחנו שמחים שחזרת בריא ושלם ומקווים לראותך כמה שיותר מהר,
בברכה, משפחת אפלבאום.
סהר, יפה
מחקסאן, תגובה יפה
9/9/1914
השבמחקמקום שליחת המכתב:צרפת,החזיתהמערבית(נהר מארן)
היעד:לונדון אנגלייה
לכבוד:משפחת ווטסון,לעלמה אליזבת ווטסון.
אליזבת אהובתי.
כבר תקופה ארוכה אני נוכח במלחמה וככל שעוברים הימים קשה לי יותר להישאר בחיים.
אני כותב לך מכתב זה שיהווה לך כמזכרת לאהבה שלי אלייך, כי חוששני שלא אוכל לפגוש אותך שוב בעתיד.
איני יכול לתאר לך במילים עד כמה עד את חסרה לי.אני מתגעגע לחום ולאהבה שאת נותנת לי.
נוכחותך כאן מאוד חסרה לי,אבל ככל שאנחנו רחוקים יותר זה מזה הדבר נותן לי מוטיבציה להמשיך להילחם בכל כוחי על מנת שאוכל לפגוש אותך שוב בעתיד.
הימים שעוברים עליי כאן במלחמה נהיים קשים יותר מיום ליום.
אני משתתף כעת בקרב קשה מנשוא בצרפת,המתבצע בנהר מארן.אנו מנסים לבלום בכל כוחנו את הכוחות הגרמניים מלהתקדם הלאה לתוך שטח צרפת.
התחמושת הולכת ואוזלת,וחברים רבים לנשק הולכים ונספים מידי יום.
את זוכרת את הנרי פראנקלין?החבר ילדות שלי?
פגשתי אותו לפני מספר ימים ונלחמנו ביחד במהלך הקרב כאחים.
אותו אדם קרוב הציל את חיי ממוות נוראי מספר פעמים,אך לצערי הרב החיילים הגרמניים רצחו אותו בדם קר כשלא יכולתי לעשות דבר.כאשר הנרי ואני יצאנו מהחפירות הסתערנו לכיוון החיילים הגרמנים,אותם החיילים ניסו לטבוח בנו.הנרי נספה באותו טבח ואני במפתיע הצלחתי לברוח לחפירות אחרות. הוא היה חייל טוב ואדם עוד יותר טוב וחבל לי שנהרג.
הרעב והמחסור בשינה השורר פה כבר מורגש בידי כולנו.בגדינו כבר התבלו ונקרעו,והמורל של כולנו כבר החל לצנוח כלפי מטה.
אבל אני מבטיח לך יקירתי שאני לא אוותר לעולמים,אני אלחם בכל כוחי על מנת שאוכל לראות אותך עוד פעם אחת בחיי.
אני מצפה ליום בו אפגוש אותך.אני אוהב אותך אהבה אין סופית ונצחית!ממני האחד שחושב עלייך 25 שעות ביממה:
וולטר באטלר.
תגובה זו הוסרה על ידי המחבר.
מחקמקום שליחת המכתב: לונדון,בריטניה .
מחקהיעד: צרפת, החזית המערבית(נהר מארן).
לכבוד: וולטר באטלר.
וולטר היקר,
קשה לי מאוד לתאר לך עד כמה אני מתגעגעת אלייך ועד כמה קשה לי להיות כאן, לבדי, בלעדייך.
אני מאוד מצטערת על אובדן חברך הנרי ואני בטוחה כי עשית ככל האפשר על מנת להצילו ולהשיבו לביתו בשלום.
אני משוכנעת שעוברים עליך ימים מאוד לא פשוטים אבל אהובי אל תוותר, תמשיך להילחם בשבילי ובשביל ילדינו כדי שיוכלו לגדול ולחיות בעולם טוב יותר, בלי עוד מלחמות ובלי עוד אבדות.
תשמור על עצמך אהובי ותיזהר, אני גאה בך מאוד ואני כבר לא יכולה לחכות לראותך ,אני אוהבת אותך מאוד ולנצח נצחים,
אליזבת ווטסון.
דודי, הערה היסטורית קטנה: המלחמה פרצה באוגוסט 1914 כך שבספטמבר 1914 זה עדיין לא תקופה ארוכה במלחמה ועדיין היו ההתלהבות והבטחון בנצחון.
מחקיובל, תגובה יפה
תגובה זו הוסרה על ידי המחבר.
השבמחק17.3.1916
השבמחקהמקום ממנו נשלח: החזית המרכזית,מערב אירופה.
היעד: ברלין, גרמניה.
לכבוד: אנג'לה מרקל.
אנג'לה, אשתי האהובה, את לא יכולה לתאר לעצמך כמה אני מתגעגע אלייך,לאוכל שאת מכינה,לבית ולחברים...עדיין מתקשה להאמין שלאחר פחות משנת נישואים אחת גויסתי למלחמה ונאלצתי לעזוב אותך. אין לי הרבה מה לחדש מאז המכתב האחרון ששלחתי לך, אני ממשיך להילחם כאן בתקווה לחזור הביתה בריא ושלם. השעה עכשיו 5 אחר הצהריים, את בטח לא מבינה איך יכול להיות שאני כותב לך בשעה כזאת ,אבל אחרי שסיימנו לנקות את הנשק והסביבה לקראת מסדר ולאחר ארוחת הבוקר הטילו הקצינים על החיילים מטלות תחזוקה שונות למילוי הזמן הפנוי, מילאנו שקי-חול, ניקינו את השירותים, עמדנו על המשמר בעמדות הירי והתצפית, ועדיין נותר לנו מעט זמן פנוי אז החלטתי לנצל אותו ולכתוב לך. אני לא יכול לספר הרבה דברים כדי לא לחשוף סודות צבאיים במקרה שהמכתב ייפול לידי האויב , אבל מה שאני כן יכול לספר הוא שאני נמצא כרגע באזור מערב אירופה, לא רחוק מפריז . אנחנו מנהלים כאן מלחמת חפירות מתישה מאוד, התנועה איטית ומתבצעת בעיקר בשעות הלילה . עוד לא הצלחנו להכניע אותם אבל אל תדאגי יקירתי, אני מאמין שבקרוב נצליח והמלחמה תגמר ואוכל לחזור הביתה.
אוהב ומתגעגע המון,
בעלך האוהב,
אולריך מרקל.
27.3.1916
מחקהמקום ממנו נשלח המכתב: ברלין,גרמניה.
היעד:החזית המערבית,מערב אירופה.
לכבוד:אולריך מרקל.
אורליך היקר,כאשר קיבלתי את המכתב התרגשתי מאוד.
אני מקווה שלמרות התנאים הקשים תחזור הביתה במהרה כפי שהיית לפני שיצאת למלחמה-שמח ובריא.
אני מקווה שהכל ילך ויעשה יותר טוב ושתביסו את הבריטים והצרפתים.
אני שמחה שמצאת את הזמן הפנוי לרשום לי את המכתב כיוון שבכל הזמן הזה דאגתי מה לשלומך, אני יודעת שתצליח להתגבר על הכל ותחזור בשלום.
כשתחזור נוכל לחגוג את יום הנישואים הראשון שלנו ותוכל לחזור לחיות בתנאים טובים.
מתגעגעת אלייך מאוד ומצפה לראותך בקרוב,
אשתך האוהבת,
אנג'לה מרקל.
ליאור, יפה, חשובה גם ההקפדה על הסודיות הצבאית :) האם יש קשר משפחתי לאנגלה מרקל, הקנצלרית הנוכחית של גרמניה? :)
מחקשיר, תגובה יפה
15/1/1917
השבמחקהמקום ממנו נשלח המכתב: ארץ ישראל
היעד: לונדון, בריטניה
לכבוד: משפחת ג'קסון
משפחתי היקרה,
אפתח בכך שאומר שאני מתגעגע אליכם רבות ומשתדל לכתוב בכל רגע פנוי.
הוחלט להעביר את פלוגתי מהחזית המערבית אל ארץ ישראל.
שאר היהודים בפלוגה ואני העברנו את ההפלגה בתפילה והתרגשות רבה.
כאשר הגענו לחופי ארץ ישראל הצטרפנו לפלוגה בריטית נוספת.
מזג האוויר כאן נעים וחמים לא כמו באירופה- החורף כאן הוא כמו הקיץ בבית
למרות החדשות הטובות האלו ישנן גם חדשות מעציבות ביותר- אחי דוד נפטר בזמן ההפלגה מפצע ירי שקיבל.
דבר זה גרם לי לעצב רב וכעת אני נשאר רק כדי להילחם למען הצדקת מותו.
מתגעגע מאוד
משה
**עדיסגן-כהן
22.1.1917
מחקהמקום ממנו נשלח המכתב:לונדון, בריטניה
היעד:ארץ ישראל
לכבוד:משה ג'קסון
משה היקר,
אני כל כך שמחה שמכתבך הגיע אלינו,כבר אין לי מילים לתאר עד כמה אני מתגעגעת אלייך.
כל המכתבים שלך נותנים לי הרגשה מחממת ותקווה שתחזור הביתה בשלום,אני מקווה שתמשיך לכתוב בכל רגע הפנוי , אם רק היית יודע איך אני מודאגת כשאינני מקבלת ממך מכתב זמן רב .
אשתו של דוד בוכה יום ולילה והיא איבדה כל חשק לחיות ובגלל מצבה הקשה היא עברה לגור אצלנו, בכל רגע אני מנסה להרים לה את מצב הרוח ולהוכיח לה שהחיים נמשכים.
אני מתפללת שמלחמה נוראה זו כבר תיגמר ותוכל לשוב הביתה בשלום.
באהבה,
שרה ג'קסון
עדי, יפה, ההתיחסות לארץ ישראל מקורית
מחקגלוריה, תגובה יפה
4.8.1915
השבמחקהמקום ממנו נשלח המכתב : החזית המרכזית , מערב אירופה
היעד : פלוגרפינג 11 דורטמונד , גרמניה
לכבוד : משפחת רויס
משפחתי היקרה, אני מתגעגע
כבר שנה עברה מאז פרוץ המלחמה אני רוצה לספר לכם שאני חזק ואני אשרוד עד הסוף בשבילכם ובשביל גרמניה .
אנחנו מתחפרים בתוך בורות ומנהלים משם את המלחמה אני צריך לפקד על חיילי ,אני צריך לשמור עליהם אבל זה קשה, אתמול מת חייל שלי בקרב .
בתוך הבורות אנחנו לא שולטים בחיים שלנו וכשמגיע פגז אנחנו מתכופפים ומקווים שהוא לא יפגע בנו .
בחג המולד שעבר הפסקנו את המלחמה ללילה אחד ונהנו לצד החיילים הבריטים שתינו שרנו רקדנו ושיחקנו כדורגל אני מתגעגע לכדורגל עם המשפחה בימי שבת בבוקר , מאז העבירו אותי מספר חזיתות נלחמתי בחיילים צרפתים ובריטים עכשיו אני בחזית המזרחית בחזית זו אנחנו יותר זזים ונעים מאשר בחזית המערבית .
כעת אני צריך ללכת להמשך הלחימה אוהב ומתגעגע
מרקו רויס
(ניצן ששון)
5/9/1915
מחקהיעד: החזית המרכזית, מערב אירופה
מקום שליחת המכתב: פלוגרפינג 11 דורטמונד , גרמניה
לכבוד : מרקו רויס
מרקו שלנו, אתה לא יכול לתאר את הגעגועים שיש לנו אליך, אני מקשיבה לרדיו ללא הפסקה כדי לדעת אם קרה לך משהו.
אני מאושרת לקבל את המכתב הזה ממך ואני יודעת שאתה תצליח ותנצח את הבריטים והצרפתים.
אני מצטערת לשמוע על החייל שלך אבל אני שמחה לשמוע שאתה בחיים.
אבא ואח שלך מתגעגעים לשבתות הכדורגל שהיינו משחקים ובעיקר לך.
אנו מקווים שתרשום לנו בהמשך
אוהבים משפחת רויס
ניצן, יפה, יפה גם האזכור של אירוע הפסקת האש של חג המולד
מחקמתן, תגובה יפה
המקום ממנו נשלח: החזית המערבית, צרפת.
השבמחקיעד: פריז, צרפת.
עבור הורי היקרים, מריים ופרנסואה
עברו חודשים רבים מאז עזבתי את ביתנו. אני זוכר את היום הזה , קיץ 1915. הייתי תמים וצעיר אבל עכשיו אני מבין הכל.
מלחמה זה דבר אכזרי ונוראי, בפריז הכל ניראה הרואי וכולם חושבים וורוד, אבל כאן אלה החיים האמתיים.
הסכנות רבות והגרמנים יורים עלינו מכל עבר , רבים מחברי נופלים מתים לידי מתבוססים בבוץ.
כדי לשמור על עצמנו, על כל אחד מאתנו לחפור מטר אחד. השעה הראשונה היא המסוכנת ביותר משום שאין מחסה, ומסביב עמדותיהם של הגרמנים. מיד עם המראת הרקטה הראשונה, בטרם תידלק כולם כאחד משתטחים ומקוים לא להיפגע. באופן אבסורדי הרקטה מאירה את השמיים באור כוכבים אבל שנייה לאחר מכך בהישמע הבום הגדול אתה רואה אנשים, חברים, מוטלים על הארץ כפגרים מתים. אחר כך שוב חופרים כאילו לא קרה כלום. אתם בטח תוהים מדוע החפירות הללו, זה מה ששומר עלי בחיים, אנו מתחפרים בתוך הבוץ ומסתתרים שם מזרוע הגרמנים החזקה והקשה. כבר התחלנו לקרוא למלחמה "מלחמת החפירות"...
עוד יום חולף. בשמחה הנני משיב על מכתביכם שמכניס קצת תקווה לחיי וכוח להמשיך למרות שאינני רואה את הסוף. אני מבין את הדאגה שלכם. אכן, פעם בפעם עדיין עלי לקבל קצת אופיום , אך אני מתמודד עם המוטל עלי. אומרים כי בקרוב אסע לכפר, ואפשר יהיה לערוך סעודה טובה, לנוח ואולי אפילו להתקלח, אצור אתכם קשר משם.
תכתבו בחזרה
מתגעגע, בנכם, דדייה מטיס.
תאריך- 19 במארס 1916
(רוי ריוס)
רוי, תיקונים: רקטות עדיין לא היו, הן פותחו לראשונה בתקופת מלחמת העולם השנייה. מדוע עליו לקבל אופיום? אופיום זהו סם ממכר, אולי התכוונת למורפיום לשיכוך כאבים (למרות שגם זה נחשב לסם מסוכן).
מחקמשהו מעניין על אופיום במלחמת העולם הראשונה מצאתי בויקיפדיה: "במלחמת העולם הראשונה היה לאופיום תפקיד חשוב בכיבוש העיר עזה על ידי הבריטים. הקולונל הבריטי ריצ'רד מיינרצהגן מספר ביומנו שמטוסים בריטיים הוטסו מעל העיר והשליכו חפיסות סיגריות ספוגות באופיום. התוצאה הייתה שחלק גדול מן הצבא הטורקי בשריעה ובעזה היה אחוז תרדמה וטמטום, ולא היה מסוגל להתנגדות" (הועתק מויקיפדיה)
תגובה זו הוסרה על ידי המחבר.
השבמחק28 באוגוסט 1914.
השבמחקמקום שליחת המכתב:טננברג,גרמניה.
יעד: נובגורוד,רוסיה.
לכבוד:משפחת קוקלין,לידי העלמה אנסטסיה קוקלין.
אשתי האהובה,
אני כותב לך מכתב זה כדי להרגיע אותך ולומר שהכל בסדר.
מה שלום אולג בננו? הוא הבריא מהמחלה?
רציתי לומר לך שאני מתגעגע מאוד ודואג לך שם בקור.מזג האוויר אצלנו נוח יחסית לרוסיה.
אתמול ,לצערי, חברי הטוב אלכס מת מיריית תותח של הגרמנים,קשה לי מאוד בעדיו הוא תמיד דאג לי ועזר לי בכל.הגנרל אמר לנו שאנחנו מתכוונים לעזור לצרפתים להיאבק בגרמניה.אני מאוד מקווה שאחזור בשלום.
אתמול הכוחות הגרמנים הפתיעו אותנו עם מספר גדול יותר של ארמיות משלנו.הם מפציצים אותנו בלי הרף.
מקווה להישאר בחיים ולכתוב לך את המכתב הבא
אוהב מאוד ומתגעגע,
קיריל קוקלין
12בספטמבר 1914
מחקמקום שליחת המכתב: נובגורוד, רוסיה.
יעד: טננברג, גרמניה.
לכבוד: קירל קוקלין.
קיריל אהובי,
אני מתגעגעת אליך ואוהבת אותך מאוד ועכשיו אני סוף סוף רגועה ויודעת שאתה בסדר.
אולג הבריא מהמחלה והוא בסדר גמור רק שהוא מאוד מתגעגע אליך ולא מפסיק לשאול מתי תחזור ואני כל הזמן עונה לו שתחזור בקרוב למרות שאני יודעת שהמלחמה הזאת לא הולכת להסתיים בקרוב.
הצטערתי לשמוע על חברך אלכס.
כולנו פה מאוד אוהבים אותך ומתגעגעים אליך.
אני מקווה שתחזור הביתה במהרה ואני בטוחה שתחזור בשלום.
אוהבת מאוד.
אנסטסיה קוקלין.
31 באוגוסט 1914
מחקמקום שליחת המכתב: נובגורוד, רוסיה.
יעד: טנננברג, גרמניה.
קיריל,
אני כל כך מתגעגעת אליך. לצערי, המצב של אולג מחמיר מיום ליום. לפני שלושה ימים לקחתי אותו לדוקטור מנדל, אבל הוא אמר שהמצב קשה. עם כל התרופות המצב הכלכלי שלנו רע מאוד, וישנם ימים שאנחנו אוכלים פרוסת לחם עם גבינה בשביל ארוחת הערב. אני מקווה מאוד שתוכל להגיע הביתה מהר, ושכל הסיוט הזה יגמר כמו שהתחיל. אולג ביקש ממני לכתוב שגם הוא מתגעגע, והוא לא מפסיק לחלום עליך, על היום שתחזור ונערוך בשבילך סעודה גדולה ככל שנוכל. אני מתפללת לשובך כל יום, ולהבראתו של אולג. תשמור על עצמך, לא אוכל לדמיין את החיים בלעדיך. אני כל כך מצטערת על אלכס, כדאי לספר לאשתו מרינה? זה בטח ישבור אותה, הם היו מאוד קשורים אחת לשנייה. זה בטח קשה לה בכל מקרה, היא מעולם לא עזבה אותו ליותר משעתיים, והוא כבר שנה לא בביתה. מוטב שלא אספר לה, לא אוכל לשאת את העול.
אוהבת אותך ומחכה כל יום לשובך...
מאשתך האהובה.
*איב, אני קורא את התגובה שלך רק לאחר שסיימתי לכתוב, אז אם אגלה משהו דומה תדע שלא העתקתי כלום.
7 בינואר 1914
מחקמקום שליחת המכתב: נובגורוד, רוסיה
יעד: טננברג, גרמניה
לכבוד: קיריל קוקלין.
קיריל, יקירי, כמה שמחנו כשמכתבך הגיע אלינו, אני לא יודעת אם אתם עדיין נמצאים באותו מקום אך אני מקווה שמכתבי זה יגיע אלייך, אהובי.
אני מקווה שמכתבי זה מוצא אותך במצב טוב ושאתה בריא ושלם.
אני מקווה שציידו אותכם לחורף הקשה שעובר עלינו בימים אלו, ויש לך מספיק אוכל.
אולג מוסר את אהבתו אליך, הוא מתגעגע אליך מאוד ומקווה כמוני כי תשוב אלינו במהרה.
אולג ואני בריאותינו טובה אז תסיר כל דאגה מליבך. תדאג לעצמך ולא לנו ותישמר מכל סכנה.
צר לי על מות חברך אלכס.
האם חברתם כבר לכוחות הצרפתיים?
הראיתי את המכתב לאביך,אימך ואחיך והם שמחו לשמוע שמצבך סדר ומוסרים את אהבתם אליך.
מקווה לקבל עוד מכתבים ממך,
אוהבים, אולג בינך ואנסטסיה אהובתך.
אלירן, יפה
מחקאיב, יותם ואביב, תגובות יפות. יותם, הגיוני שתתיחס למחלה כמו איב כי אלירן כתב זאת במכתבו והתגובה הולמת.
9.8.1914
השבמחקמקום שליחת המכתב: החזית המערבית ,בלגיה
יעד: ברלין ,גרמניה
לכבוד משפחת קלינסמן
היום יום ראשון נהדר. כה יפה, כה כחול ושטוף שמש, כפי שהיה באותו בוקר בו בילינו ביער פלסה. בכלל, מזג האוויר קיצי ונפלא . חודש אוגוסט השנה עולה על כל הציפיות.
אוי, איזה יום יפה!
אינני מצטרף למלחמה הזאת, בה הצעתי עצמי כמתנדב לצבא, בהתלהבות. אינני שונא, לא את הרוסים ולא את הצרפתים, ומלאכת המלחמה נראית לי בזויה כיום, בדיוק כפי שהיא נראתה לי לפני מספר שבועות.המלחמה הזאת היא מעשה שיגעון.
ובכל זאת, אי אפשר אפילו לבוא בטענות לקייזר הגרמני. כולנו רצינו בכל מאודנו למנוע את המלחמה הזאת, אבל היא כבר כאן. כעת עלינו להגן על עצמנו. כולנו עלולים לאבד את הכול, לכן אנחנו חייבים להילחם, למעננו.
במלחמה חייבים לדעת לירות ולכן יאמנו אותי לכך. לירות למוות באנשים זרים לי נראה לי מעשה דוחה אבל את זה כבר אלמד.
להלן המצב: אנו שוכבים במרחק 200 מטר מהאויב. הצרפתים יורים מעולה בארטילריה וגם תוקפים באמצעות חיל רגלים. מי שמראה את עצמו מעבר למחסה מקבל ירייה בראש…. לפני מספר ימים פקד הגנרל לבצע מתקפה מבלי שלפני-כן הצליח הריכוך הארטילרי.
מי שניסה לכבוש את החפירות הראשונות היה חוטף ירי צרפתי מהחפירות הבאות והיה בקושי מחזיק מעמד. בהתאם לכך, כל בן-אדם החושב נכון רואה שההצלחה היא בלתי אפשרית.
היחידות יצאו בלילה כמעט ללא מפקדים, התקדמו 100 מטר והושמדו כמעט כליל. נאמר שהם סובלים מדמורליזציה. המפקד פקד לתקוף. המחלקות שתקפו הושמדו.
אני מקווה שתיגמר המלחמה ואחזור הביתה במהרה ,
אני מצפה לראותכם
שלכם באהבה
יורגן.
(עומר רובנר)
עומר, 1. רדיפת השלום המתוארת במכתב יפה אך יש סתירות, הוא לא מצטרף למלחמה, אבל הוא כן במלחמה. הו אלומד לירות והתנדב לצבא בהתלהבות. 2. הגרמנים הכריזו מלחמה על רוסיה באחד באוגוסט ובשלושה באוגוסט על צרפת, וכבר שישה ימים אח"כ הם בחפירות מול הצרפתים? באוגוסט הגרמנים כבשו את בלגיה אך המפגש עם הצרפתים היה בקרב על המארן בספטמבר 1914. עד אז המלחמה עדיין הייתה ניידת ולא נייחת.
מחקתגובה זו הוסרה על ידי המחבר.
השבמחק14.12.1915
השבמחקהמקום ממנו נשלח המכתב-צרפת, פריז.
יעד המכתב-ברלין, גרמניה.
לכבוד-תומאס אייזנברג
אחי היקר,
געגועי הרבים אליך נמשכים מתחילת המלחמה וכרגע אני רק מצפה לראות שוב את פניך.
כל יום במלחמה זו שאתה עדיין חי זה יום מזל. האש בין הבריטים והצרפתים לביננו אינה נפסקת ובין ההפוגות אנו מכינים את התותחים לקראת ההמשך.
התנאים קשים ביותר ואחד מחיילנו הטובים ביותר חולה מאוד. חילקנו את העבודה ביננו כך של חייל חופר כמטר כך החפירה תהיה מהירה יותר.
בכל הפוגה אנו מנסים לנצל את זמנה כמה שיותר טוב רובה מנוצלת על התכוננות לקראת החזית הבאה אך לפעמים אנו מוצאים זמן קטן בשביל לנוח מעט.
למרות מספר החיילים הבריטים והצרפתים הגדול אשר נפל הם עדיין משיבים אש חזקה אשר פוגעת בחיילנו.
צפוף מאוד בבורות וזה מקשה ביותר בהתקפות אך אנו עדיין מצליחים לתקוף ולפגוע במטרה. במהלך ההליכה בבורות אנחנו רואים גופות של חברינו מוטלות על הרצפה אך בכל זאת מנסים להשאר חזקים ולשמור על השגרה בכדי להשיג את מטרתנו.
אינך יודע אם היום תשאר חי או לא ואפילו אם ניצלת בנס אסור להסתמך על כך כיוון שאינך יודע מה צפוי בהמשך.
אני מאוד מקווה שמלחמה זו תגמר בקרוב ואוכל שוב לזכות לראות אותך.
באהבה,
מארטל אייזנברג
(שיר נגב)
שיר, הערה קטנה: לא הגיוני שמכתב לגרמניה ישלח מפריז, שהיא בירת המדינה האויבת של גרמניה, כיוון שפריז לא נכבשה על ידי הגרמנים במלחמת העולם הראשונה.
מחקתאריך: 20.2.1916
השבמחקמקום מוצא: גרמניה חזית מערבית
יעד: ברלין
לכבוד אריק אפלברג
אחי האהוב, לפני כשבוע מלאו לך 16 שנה ואני לא יכולתי לבוא לבקר אותך.
המלחמה פה לא פשוטה ואנו מאבדים אנשים כל הזמן.
הלוואי ויכולתי לראות אותך ולהיות איתך שם בבית מוגן מאשר פה בסכנה.
אנו סובלים וקופאים ואפילו מאבדים חיילים שמתים מהקור העז שיש פה.
לפני כשבועיים נפגענו מיריות רבות מצד האויב וחברי הטוב אשר היה איתי כל המלחמה עד עכשיו נפטר כאשר ניסה להגן עליי מהיריות ודחף אותי למקום מסתור אך לא הספיק גם הוא בעצמו להגיע לשם ומת מירייה ללב.
כמו כן, מחר אנו מתכוונים להתקיף את ורדן שבצרפת בעזרת "ברטה הגדולה" שהיא תותח על אשר גורמת לנזק עצום במקום שבו פוגעת. זה ממש "נשק פלא".
אבל יש לי הרגשה לא כלכך טובה בנוגע להתקפה שתהיה מחר על ורדן.
איני יודע עוד כמה זמן המלחמה תימשך ואם אשרוד בסופה אך אני יודע שאני אעשה הכל כדי שאתה והמשפחה תהיו מוגנים שם בבית.
תמסור לאשתי, אמי, שאני אוהב אותה ושאנחנו עוד נפגש אם זה בחיים או במוות.
תמסור לילדיי האהובים שאבא שומר עליהם כל הזמן ושאני אוהב אותם.
אני מאחל לך את כל הטוב שבעולם ויום הולדת שמח.
מתגעגע ואוהב מאוד.
זאב אפלברג.
(הילה רחמים)
1.3.1916
מחקמקום שליחת המכתב: ברלין, גרמניה.
היעד: גרמניה, חזית מערבית.
לכבוד: זאב אפלברג.
אחי היקר, אני כל כך שמח לדעת שאתה עדיין בחיים.
אני מתגעגע אלייך מאוד.
זאת הייתה הפעם הראשונה שלא היית כאן איתי ביום ההולדת שלי ואני מקווה שזאת הייתה הפעם האחרונה.
אני מצטער לשמוע על חברך שמת.
כולנו פה מאוד מתגעגעים אלייך, ומסרתי לאשתך ולילדייך את מה שבקשתה והם מאוד התרגשו וביקשו ממני לכתוב לך שהם גם אוהבים אותך מאוד.
אני מאחל לך בהצלחה בהמשך המלחמה ומקווה שהיא תיגמר בקרוב.
באהבה, אריק אפלברג.
הילה, יפה, האזכור של "ברטה הגדולה" כנשק פלא יפה
מחקגלי, תגובה יפה
14 במאי 1916
השבמחקמקום שליחת המכתב: החזית המזרחית,מזרח אירופה, גבול האימפריה הרוסית
יעד:לונדון,בריטניה
לכבוד:משפחת הנרי
משפחתי היקרה,
אמא,אבא ואחיי האהובים.
אין לי מילים לתאר כמה שאני מתגעגע אליכם,אני כל כך מחכה שהמלחמה תגמר ואני אגיע הביתה לחבק ולנשק אתכם.
המצב פה נורא,התנאים קשים,האוכל הולך ואוזל,הבגדים שלנו בלויים ומלוכלכים,הלילות מפחידים במיוחד ולא מאפשרים שעות שינה רבות,אך למרות זאת אנו נלחמים באומץ לב ובגבורה.
אתמול באמצע הלילה נשמע פיצוץ,קמנו בבהלה ונאלצנו לוותר על השינה ולצאת להלחם,הטנקים של האויב החלו לירות עלינו,אני הצלחתי לברוח ברגע האחרון,אך לצערי הרב לא לכל חברי היה את המזל שלי היה והם נורו למוות.מראות קשים במיוחד שלבטח ילוו אותי עד סוף חיי.
המחשבה הזאת שהייתי כל כך קרוב למות יחד איתם,גורמת לי צמרמורת.מותם של חבריי גורם לי צער רב,אך אני חייב להיות מרוכז ולא לשכוח מהי המטרה,אנו לוחמים מול מעצמות המרכז,אתמול המפקד דייוויד לויד ג'ורג' נלחם וכמעט נהרג.
אני כל כך מקווה שאוכל לחזור הביתה בשלום ולראותכם,אך אם לא אני רוצה שתדעו שאהבתי אליכם כל כך גדולה שאני מוכן להקריב את עצמי כל עוד אני יודע שאתם שמחים ומאושרים.
אני לא מפסיק לחשוב עליכם,ברגעים הקשים שכוחותיי אוזלים ואני רוצה לוותר אני נזכר בכם ובחיוכה של אנה הקטנה,חיוך שאני רוצה שלא יפסק לעולם.
כעת אני חייב לסיים ושוב חשוב לי להזכיר עד כמה אני אוהב אותכם ומצפה לחזור הביתה בשלום ובמהרה.
שלכם:וויליאם הנרי.
7 ביוני 1916
מחקמקום שליחת המכתב:לונדון,בריטניה
יעד: החזית המזרחית,מזרח אירופה, גבול האימפריה הרוסית
לכבוד:וויליאם הנרי
וויליאם שלנו ,אנחנו מתגעגעים אלייך מאוד ,תחזור מהר ובשלום קשה לנו פה בלעדיך בלי לדעת מה קורה איתך אם אתה בסדר אם אתה מרגיש טוב תחזור מהר אוהבים אותך
שלך,
משפחתך.
(עומר רובנר)
תגובה זו הוסרה על ידי המחבר.
מחקליאור, ראי אצל גל לוי את התיקון לגבי הטנקים. בנוסף, הבריטים לא נלחמו בחזית הרוסית אלא הרוסים נגד הגרמנים
מחקעומר, תגובה יפה
(אביב סולומון)
השבמחקתאריך:7.9.1916
המקום ממנו נשלח המכתב:מחוז הסום,צרפת(החזית המערבית)
היעד:בורדו,צרפת
לכבוד לואיז אהובתי
אישתי היקרה, מקווה שמכתבי מצא אתכם בבריאות טובה ושהכל בסדר אצלכם.
אני מקווה שהילדים ז'אק, אנרי ומארי לא מקשים עלייך ועוזרים בבית.
המערכה נמשכת ואנחנו כל הזמן עוברים מחפירה לחפירה, מבונקר לבונקר.
והפצצות עוברות מעל ראשינו במשך שעות רבות ללא התראה מוקדמת.
ההרס לצרפת המדינה האהובה שלנו, עצום, לא היית מזהה את עמק הסום, את זוכרת אילו ימים נהדרים ויפים בילינו בחופשה בעמק לפני ארבע שנים. עכשיו אין זכר לאותו מקום יפה עם הנופים המקסימים בו נהנינו ובילינו בימים עברו.
כל העמק הוא שוחות שוחות שהבריטים ואנחנו נלחמים מול הגרמנים ופשוט עוברים משוחה לשוחה בניסיון לכבוש עוד כמה סנטימטרים.
כל יום דומה לשני, אני רק מנסה לשמור על עצמי, אני לא יודע אם החבר משמאלי או מימיני ישרוד את הדקות הבאות. מי שמוציא את הראש מהשוחה רוב הסיכויים שלו לשרוד קלושים.
אני מקווה מאוד שמכתב זה יגיע אלייך, אני משתדל לכתוב לך כל הזמן אבל הזמנים קשים אז אני לא בטוח אם מכתביי כולם מגיעים אלייך,להוריי ולאחיי.
כולי תקווה שכולכם מצליחים להסתדר בזמנים קשים אלו.
אני מקווה שאת מסתדרת ומצליחה למצוא אספקה של מזון כדי להאכיל את משפחתינו.
הלואי שהייתי יחד איתכם ברגים אלו, אני מתגעגע אליכם ובעיקר אלייך אהובתי היקרה ואל הריח שלך, וגעגועי אליכם הם שנותנים לי את הכוח להמשיך כדי שנתאחד במהרה.
ולמקרה שיקרה לי משהו במלחמה הנוראית הזאת דעי שאני אוהב אותך ואת ז'אק, אנרי ומארי אתם כל חיי, כל מה שיש לי.
אוהב יותר מכפי שאפשר לתאר,
פייר מרטין.
אביב, יפה מאד
מחקנוי שמאי
השבמחק19/3/1916
מקום שליחת המכתב: החזית המערבית, צרפת
יעד: גרמניה, ברלין
לכבוד: משפחת בלומנפלד
תחילת המלחמה שונה מהמצב עכשיו, השמחה שהייתה התפוגגה והנחישות להילחם נעלמה אך למרות כל ההרגשה של הכאב, הסבל, התנאים הקשיים, ההליכה בבוץ ומזג האוויר המקשים עלינו אנו חייבים להילחם ואוגרים כל כוח לקרב.
החזית היא כלוב שבו מצפים בפחד למה שיקרה.... כל אדם הוא אזרח אשר חייו נעצרו בין רגע כאשר התגייס לקרב.
אנו נלחמים ואנשים מתים אין סוף לכאב ולסבל אך מספר לכם אני את זה כדי שתדעו שאני אוהב אתכם ונלחם למרות הכל.
כל אחד כאן יודע שכל שנייה חשובה ושהוא חשוף לרובים המכוונים נגדו יאשר צריך להדוף ובאותו הזמן להילחם נגד האויבים שהוא צריך להרוג.
לפני כמה זמן חזרתי משטח קווי המגננה שזה בעצם גדרות תיל ומכשולים
אני פוחד מאוד אך המחשבה עליכם ממלאה אותי כוח.
יצאתי למלחמה להגן על המדינה אבל מולנו יש אויבים אשר להם נשק רב וכל מחשבה שאתה נמצא כאן היא האם תשרוד.
אני חי עם עוד המון חיילים וכולם כל הזמן טרודים במחשבות שלהם או בלחימה ובניצחון האויב, קשה לשמוח וקשה לחייך והזמן עובר לאט וארוך.
מקווה שמכתב זה נקרא גם ביחד ושהוא לא הזיכרון היחיד שלכם ממני.
ולמרות כל מה שכתבתי אוהב אתכם ומתגעגע לכולכם .... ניפגש בקרוב..
פאול בלומנפלד
תגובה זו הוסרה על ידי המחבר.
מחקמקום שליחת המכתב: גרמניה, ברלין
מחקהיעד: החזית המערבית, צרפת
לכבוד: פאול בלומנפלד
לפאול שלנו , התרגשנו לקבל את המכתב שלך ולדעת שאתה עדיין בחיים.
אנחנו מאוד מתגעגעים אלייך ומצפים לראות אותך, אתה חסר לנו מאוד, אנו שמחים לשמוע שאתה חושב עלינו וגם מתגעגע. תשמור על עצמך ותילחם למען מדינתנו, תעזור להביא את הניצחון לידינו , אנחנו גאים בך מאוד וחושבים עלייך תמיד. תהיה חזק בשבילינו אוהבים תמיד.
משפחת בלומנפלד
נוי, יפה מאד
מחקגל, תגובה יפה
14 במרץ 1916
השבמחקהמקום ממנו נשלח המכתב: צרפת, החזית המערבית
יעד: אנגליה
לכבוד: אליזבת פרנסואה
אליזבת היקרה,
אני מתגעגע אליך מאוד, ואינני מפסיק לחשוב עלייך ועל ילדינו האהובים.
אני כרגע נמצא בעיצומה של מלחמה קשה שגרמה לי לאבד את חברי הקרובים ביותר ואת התקווה והשמחה שהענקת לי בתחילת המסע.
ככל שהזמן עובר, אני מרגיש שהסכנה הולכת וגדלה וסיכויי לחזור הביתה אליך ואל ילדינו היקרים הופכים להיות קלושים.
אנחנו מתמודדים עם מזג אויר קשה ובוצי, הגשמים לא מפסיקים לרדת והתחמושת כבר כמעט נגמרת, מתחיל להיות מחסור באוכל ובגלל זה אנחנו צריכים לצמצם את הכמות שאנו אוכלים, מה שרק מקשה עלינו עוד יותר בקרב, והרבה חיילים מתחילים להיות חולים.
המלחמה כאן בחזית המערבית נראית כאילו היא לא תשתנה בזמן הקרוב, ואני וחברי ושאר החיילים שנשארו בחיים כבר עייפים ורוצים לחזור הביתה למשפחותינו.
איננו רוצים לספוג עוד אובדן, אך אנו מוכנים לעשות את מה שידרש כדי שהמלחמה תגמר כבר ונוכל לחזור הביתה בשלום.
מקווה שאזכה לראותך בקרוב,
אריק פרנסואה
(סאן מזרחי)
25 במרץ 1916
מחקיעד : צרפת, החזית המערבית .
מקום ממנו נשלח המכתב : אנגליה .
לכבוד : אריק פרנסואה .
אהוב יקר שלי ,
אני יתחיל בזה שאתה כל כך חסר לי אתה לא יודע כמה .. אני כל הזמן חושבת עליך אין שעה ובה אתה לא עולה לי לראש , אני כל כך מתגעגעת אלייך עד עומק נשמתי .
אני מקווה שאתה מסתדר במלחמה ואתה תמיד חושב עליי ועל הילדים וזה נותן לך את הכוח להמשיך .
אהוב יקר שלי אתה לא יכול לתאר לעצמך כמה שאני אוהבת אותך עכשיו ואתה פשוט חלק ממני .. אני מרגישה שהלב שלי נקרע שאתה לא איתי אהובי ..
אני יודעת שאתה תחזור אלינו כי אתה אלוף העולם ואני בוטחת בך ומאמינה בך כי אתה כל יכול ! כל כך אוהבת אותך ומתגעגעת אלייך .
שלום הילדים בסדר גמור , כל הזמן מזכירים את השם שלך ושואלים איפה אתה ומה שלומך , ואני אומרת בתקווה גדולה שהוא יחזור בקרוב והכל מעולה אצלו .
הגעגועים שלי אלייך לא פוסקים , לך לקרב ותהרוג כמה שיותר בשבילי ותחזור הביתה בריא ושלם .
אני אוהבת אותך אהוב יקר שלי , מצפה שתחזור .
ממני אליזבת פרנסואה .
סאן, יפה
מחקאיתי, תגובה מאד מרגשת ואוהבת
תגובה זו הוסרה על ידי המחבר.
השבמחק30 ביוני 1916
השבמחקמילדרד היקרה,
המלחמה שונה מכל האימונים שעברנו. השוחות שלנו חשופות לירי ארטילרי. השהייה הממושכת בחפירות, כשאנחנו מתחבאים ומחכים לתקוף, ממש קשה ומפחידה. אני מרגיש כאילו אנחנו מתגרים במזל, ומזל זה הדבר היחיד שמגן עלינו פה מירי הפגזים הגרמנים. אין כל כך הרבה אוכל ונראה לי שירדתי הרבה במשקל. בלילה קשה להירדם ואני חושב עלייך המון, איך את מסתדרת בלונדון. האם את ראוה את המשפחה שלי לפעמים ? יש לכם מספיק אוכל ? איך את מסתדרת בעבודה בלי בעל הבית שבטח גוייס גם הוא למלחמה ?
לפני חודשיים הגענו לצרפת יחד עם הגדוד השמיני של הרובאים הוולשים.
נהר הסום מתפתל ממזרח למערב צרפת בדרכו לים. קו החזית נמשך מצפון לדרום וחוצה את הנהר לא רחוק מאמיין. דרומה מכאן שומרים על הקו חיילים צרפתיים שמגיעים עד שוויץ. רוב החיילים בצפון הם בריטיים ונתיני חבר העמים הבריטי. מהנקודה בה אנו נמצאים נמשך רכס של גבעות מצפון לדרום לאורך 32 ק"מ. שוחות הגרמנים בקטע זה נחפרו במדרונות. על שוחה אחת כזו הסתכלתי הבוקר במשקפת וראיתי את החיילים הגרמנים מתעוררים משנתם בחפירה. אני בטוח שגם להם זה לא קל.
זהו בוקר שטוף שמש של תחילת הקיץ ועל העץ לידי שרה ציפור. לידינו מטע תפוחים ריחני שעד עכשיו לא נפגע משום מה בהפגזות.
בני האדם הם בעלי החיים היחידים שהורגים את בני מינם במיליונים, והופכים את הנוף למרחב של בורות, פגזים, גדרות תיל ודם. אני ממש פוחד שהגזע האנושי יכחיד את עצמו לחלוטין וישאיר את העולם לציפורים והעצים.
במשך חודשיים שיפרו הבריטים את הכבישים ומסילות הברזל באזור הכפרי הצרפתי שהיה מנומנם לפני בואנו. עכשיו אנחנו משתמשים בקווי האספקה האלו להעברת תותחים כבדים, אלפי סוסים ועשרות אלפי חיילים. מאחורי קווי החזית אנו פורקים משאיות ורכבות מארגזי תחמושת, חביות מים ואלומות חציר.
לפי מה שהסבירו לנו, מחר אנחנו יוצאים לקרב גדול. למפקדים שלי יש תקוות רבות והם חושבים שזו תהיה ההתקפה המכרעת של המלחמה, ושנצליח לחצות את קווי הגרמנים במחוז סום שבצפון צרפת. אני באמת מקווה שזה יהיה הקרב המכריע ושננצח את הגרמנים.
אני ממש מתגעגע ומקווה שאחזור הביתה בריא ושלם.
דרישת שלום לכולם.
שלך לנצח
בילי וויליאמס
צפון צרפת
תגובה זו הוסרה על ידי המחבר.
השבמחקלירון מלול
השבמחק1.2.1916
המקום:החזית המערבית,פריז,צרפת
יעד:מינכן,גרמניה
לכבוד:העלמה מריה גרינוואלד
אישתי האהובה,בשעה שאני כותב לך את המכתב רגשות עזים מציפים אותי ודמעות חונקות את גרוני.
אני נזכר כיצד היינו חבוקים בלילות הקרים בביתנו הצנוע והקטן.
ועתה,שוכב לבדי ומכוסה בתלולית עפר שהיא לי קורת בית ושמיכה בקור ובגשם.
ריח המוות וצחנת השתן הם מנת חלקי בכל רגע ורגע נתון,ההפגזות הקשות וצעקות הפצועים מהדהדים באוזניי ולא נותנים לי מנוח.לרגעים שאני נזכר בך אהובתי אני מוצא מרגוע ונחמה בתוך כל התופת.
אני חושב עליך ועל הילד שבבטנך.אני נלחם בשבילכם , אני מחכה לרגע בו אהיה אב ואספר לילדי את כל הסיפורים על המלחמה. "מלחמת החפירות" אנו מכנים אותה כאן מכיוון שכולם כאן מתחבאים בבורות ולצערי גם מתים שמה,אך למרות כל המראות הללו אני אופטימי לגמרי.
כשעברתי לשוחה של הלמוט פולמונטקה ראיתי שאריך לודנורף ווילהלם גרנר אינם כבר בין החיים.אני מחכה שהמלחמה הארורה הזו תסתיים ונוכל לשוב ולהיפגש בברלין בקפה שתמיד אהבנו לשבת בו,והפעם בבטן הריונית(או עם הילד אין לדעת).תספרי לאימי ששלחתי לך מכתב ושאצלי הכל בסדר.תתפללו בשבילי.
שלך, בעלך יורגן גרינוולד האוהב
6.4.1916
מחקהמקום: מינכן, גרמניה
היעד: החזית המערבית, פריז, צרפת
לכבוד: האדון יורגן גרינוולד
יורגן בעלי האהוב, אני יותר ממאושרת אם אפשר לתאר כלל את האושר בעיניי בזמן שאני קוראת את מכתביך ויודעת, שאתה חיי.
אני מתגעגעת עד מאוד ומשתוקקת לראותך !
רציתי לספר לך כי בניך נולד לפני כשבועים ואני ואמך, שפה איתי, החלטנו לקרוא לו פרידן (שלום בגרמנית) על אותה מלחמה ארורה שאנו מקוות שתיגמר כבר ותוכל לחזור הביתה בריא ושלם.
אני מאוד מצטערת לשמוע על מותם של אריך ווילהלם, אני יודעת שהם היו חשובים לך מאוד. גם שמעתי שאדל - 'הפסיד' את חייו גם הוא.
כרגע ייקרו את מחירי המכתבים, לכן אני צריכה לקצר במילים ולהגיד לך רק שאני מתגעגעת ומתפללת לראותך כל יום ביומו. חי.
שלך, אישתך מריה גרינוולאד האוהבת.
שירז טרגר
לירון, יפה מאד לא הגיוני מכתב גרמני שיישלח מפריז
מחקשירז, תגובה יפה
17 באוקטובר 1914
השבמחקמקום שליחת המכתב: העיר איפר שבמערב בלגיה.
היעד: גריניץ', בריטניה.
לכבוד: משפחת לינקולן, לידי אליזבת לינקולן.
אחותי היקרה, אין מספיק מילים שיוכלו לתאר את הגעגועים שלי אלייך ולכל משפחתי.
את בטח דואגת לי כמו תמיד ורק מחכה שאחזור הביתה, אבל כמו שזה נראה עכשיו אני לא אחזור בקרוב.
לפני כמה ימים פרצנו לעיר איפר אחרי שהגרמנים נכנסו עליה, והם ישר נסוגו לעבר הגבעות, אבל לא הסתפקנו בזה ואתמול תקפנו אותם.
המלחמה הזאת כל כך קשה וכבר איבדנו הרבה אנשים ואני רק מנסה להישאר בחיים כדי להגיע הביתה ולראות אותך.
אני יודעת שמחר יש לך יום הולדת והמכתב הזה כנראה לא יספיק להגיע עד מחר אבל אני מקווה שהוא יגיע בקרוב ותוכלי להיות קצת פחות מודאגת ולדעת שאני בסדר.
אתמול חברי הטוב בנג'מין נפצע ברגלו ועכשיו הוא לא יכול ללכת אבל אני ממשיך להיות לצדו ומנסה לעודד אותו.
הטקטיקה שלנו היא שלוש שורות של שוחות במקביל לקו החזית ובמרחק אחת מהשנייה.
אני הייתי בעמדת מקלע ויקרס שיכולה לאכלס שני חיילים: יורה ומטעין תחמושת.
אני הייתי היורה ובנג'מין היה מטעין התחמושת ומידי פעם היה מסתכל מעל השוחה בעזרת הפריסקופ.
התנאים בשוחות מאוד קשים וכל האנשים שנהרגים לא מפונים.
ואלה שלא נהרגים חולים במחלות קשות ואחרי כמה זמן גם מתים.
אני כל כך רוצה לצאת מפה כבר. המלחמה היא לא מה שחשבתי.
זה לא משנה כמה טוב אתה נלחם, הכל עניין של מזל.
אז אני מקווה שיהיה לי מזל ואני אשרוד ויוכל סוף סוף לחזור הביתה.
תמסרי לכולם דרישת שלום ממני ותזכירי להם שאני אוהב אותם ורק מחכה לראות את כולכם.
באהבה, אנדרו.
(גלי וולוביק)
גלי, יפה מאד
מחקתגובה זו הוסרה על ידי המחבר.
השבמחק4 במאי 1916
השבמחקמקום ממנו נשלח המכתב: החזית המערבית, צרפת.
היעד: מונאקו, צרפת.
לכבוד הורי היקרים, ג'נט וברנרד ואסילי.
אני כאן.
במקום נידח באמצע גרמניה.
בעוד מספר דקות אצטרך להיכנס לשם, אל "כלוב הפחד", בו שוררים חיילים אחרים שלא מעוניינים בחיי או בחיי כל חייל אחר.
עד כה לא ספגתי פגיעות הודות לאל.
לאחר שנתיים בהן אני דואג לכם וכמובן גם לעצמי אני עדיין חושש.
אך אני בטוח כי בזמן המועט בו רכשתי ניסיון ורצון להגן עליכם ועל ארצי חששותי פחתו.
הבסנו אויבים רבים עד עכשיו בהם הגרמנים והטורקים.
עברתי במקומות רבים בהם הייתי רוצה ליהיות אך לא במצב שכזה.
הניחוח ששורר באוויר גורם לתחושה לא נעימה.
יש כאן המון בורות חפירה שאנו חפרנו כדי להתמקם.
במשך לכתי בדרך לא הפסקתי להביט שמאלה וימינה.
אין דרך חזרה...
אמא, גם כעת במצב בו מוחי לא חושב ורק מלא במחשבות רעות אני מוצא את הזמן לומר לך מזל טוב, את כל חיי, אין לי מילים לתאר את אהבתי אליך.
כל יום שעובר מודה לאלוהים שנתן לי אותך.
אני גאה בכל מה שעשית למעני ולמען אבא.
אל תשכחי שאני ואתם תמיד ביחד בלב ומבטיח שעוד מעט גם יהיה לידכם.
ואבא, המגן האנושי שלי, שמעניק לי ולאמא את כל חייו, אני מודה לך על כל רגע ורגע שאתה פה איתי נלחם למעני.
לעולם לא סברתי כי יום אחד אצטרך גם אני להלחם למענך...
אני אוהב אותך עד אין סוף ולא יכול לתאר את רגשותיי כלפיך.
ולשניכם, אמא ואבא היקרים אין מילים בפי כדי להודות לכם על כל יום ויום בו גידלתם אותי והענקתם לי את הכלים כדי להיות מי שאני היום.
הראתם לי מזה להיות חזק, נחוש, אומנם הייתי בן יחיד ללא כל אח או אחות אך דבר זה רק הועיל לטובתי, בזמן שייחסתם את כל יחסכם אלי בלבד...
הכל בזכותכם...
למרות חששותי לפני הכניסה אני בטוח כי אזכה לראותכם בקרוב מאד.
באווירה זו אתבקש לזרז את העניינים...
אינני רוצה לגרום לאבל כלשהו ולא ארצה להפריע לכם בהמשך חייכם.
ולכן אני עומד לתת את כל שביכולתי כדי להגן עליכם ועל חבריי שפה עומדים לצידי ומחכים שאעביר להם את עט הכתיבה...
בעוד מספר רגעים אתבקש להתחיל באירגון אחרון שכולל את סיום המכתב.
אני סבור בכך שנצא מנצחים.
אבקש ממכם רק דבר אחד, שימרו אחד על השני מפני כל פגע "וכל שנבקש לו יהי".
בנימה זו אצטרך לסיים את שיתוף חוויותי עד כה ורגשותי שמקווה שלt התעצמו בהמשך דרכי...
אני אוהב אותכם.
קוו לטוב ותתפללו למעני, מצפה לראותכם בקרוב.
שלכם ברייאן ואסילי.
אסף צירט
אסף, מאד מרגש. מונאקו- נסיכות עצמאית, לא שייכת לצרפת. המיקום" החזית המערבית צרפת, אך כתבת שאתה באמצע גרמניה.
מחק
השבמחק1916.3.2
המקום ממנו נשלח המכתב : החזית המזרחית, גרמניה.
היעד : ברלין , גרמניה .
לכבוד : מייקל גרושפן ויואלה גורשפן
אמא ואבא שלום רב,
אני כעת בעיצומה של מלחמת העולם הראשונה לצד גרמניה, אני מאד מתגעגע אליכם. אני מקווה שתקראו את המכתב הזה, אספר לכם מעט מחוויותיי במלחמה בזמן הקצר שעומד לרשותי:
בראשית המלחמה התבססנו על תוכנית שליפן שמטרתה להנחית מכת מחץ על צרפת בטרם יספיק הצבא הרוסי להגיע לחזית. אנו פורשים לצרפת מצפון דרך בלגיה. נתקלנו בהתנגדות קשה ליד המבצרים של העיר הבלגית לייז' אך הצלחנו להכריע אותם באמצעות ארטילריה כבדה .
אנחנו חפורים בתוך בונקרים כי אתם יודעים או לא יודעים .... המלחמה הפכה להיות מלחמת חפירות כשאנו מתמקמים במבצרים שחפרנו באדמה ושם אנו ממקמים את כל הנשק שלנו את כל החיילים וזה מקנה לנו הגה ויכולת להתקיף ומקום ללון בו , אם אפשר ללון .
אנו במצב טוב יחסית מכיוון שהחפירות שלנו בנויות טוב יותר מהחפירות הצרפתיות - אנגליות שנועדו להיות "זמניות" בלבד. התנאים במחייה בחפירות הם רעים מאוד - אני בקושי אוכל, שותה או ישן ואני מאבד את כל כוחותיי. אני צריך להכיר אנשים שאיני מכיר ולחיות איתם ולהכיל אותם וקשה לי מאד. לפעמים בא לי להיות לבד, אבל אין לי אפשרות כזו. אני כל הזמן מוקף באנשים וחי בצפיפות עם האנשים שבחזית.
כעת , אני לאחר הקרב פשנדל כאשר הבריטים תקפו אותנו הם איבדו המון חיילים וכבשו חלק קטן מהשטח שלנו. זה היה קרב מאוד קשה בו הבריטים תקפו אותנו ללא הפסקה .
תראו לאן הובילה ההתנקשות בחיי יורש העצר האוסטרו-הונגרי כשממשלת אוסטרו הונגריה האשימה את סרביה ברצח והציבה לה אולטימאטום. כשסרביה לא נענתה לכל הדרישות, אוסטריה הכריזה עליה מלחמה. מצב שהתדרדר לצלמה של מדינות אירופה. מלחמה איומה שגובה חללים רבים.
אתם לא מבינים כמה הופתענו כשגילינו את החידוש הטכנולוגי במלחמה הזו - מטוס מפציץ. נשק חדש, ניסיוני, שבהחלט הרשים במעלליו. מטוסים מבהילים מאד המפתיעים בעוצמת הרעש ובפצצות ענק המוטלות משמיים. מפחיד!
הבנתי כי ברונקה הפכה לנהגת אמבולנס? ממתי נשים משתתפות במלחמה? תגידו לה שתזהר ... היא לא גבר ...... שתחזור הביתה.
סיפרתי לכם רק קצת ממה שאני עובר פה. אני מאד מתגעגע אליכם וחושב עליכם כל הזמן. תזכרו כי כל מה שאני עושה פה הוא בשבילכם כדי שאוכל לראותכם , לכן אני ממשיך ולא מוותר אף פעם !אני מאד גאה שאני יכול לקחת חלק במלחמה עולמית זו ומקווה כי גם אתם גאים בי. אני אוהב אתכם ומקווה לראות אתכם במהרה.
נשיקות והרבה חיבוקים,
שלכם, אדולף גרושפן.
שירז טרגר
שירז, יפה ומושקע. כמה הערות: 1. עדיין לא ידעו שזאת מלחמת עולם ראשונה.
מחק2. קרב פשנדל נערך ב1917, כך שאי אפשר להיות לאחריו ב 1916
המקום ממנו המכתב יצא: גרמניה
השבמחקיעד: יוון
לכבוד: בוריסה שלמסברוך
ארוסתי, יקרה שלי,
אינני ראיתי אותך מזמן אך האהבה אלייך לא פוסקת והגעגועים לא פוסקים גם כן.
אני לא יכול להפסיק לדמיין את שתינו מרכיבים משפחה בעתיד, החשק הזה עוזר לי להתגבר על המלחמה ועל הימים שטופי הדם.
המלחמה קשה, והתנאים שאנו נאלצים לסרור בהם עוד יותר; האוכל נגמר, הנשק עוד מעט גם הוא נגמר, הבגדים קרועים והחיילים לא מפסיקים לחלות במחלות עקב התנאים הקשים שסוררים עלינו.ישנם אינספור חויות ודברים שאני עובר ומקווה שאוכל לדבר איתך עליהם פנים אל פנים.בראשית התקיימה מלחמת חפירות נגד צרפת והממלכה המאוחדת על מנת לנסות לאלץ את הצד השני לסגת במה שנקרא המירוץ לים.בהמשך היתקייה גם מהפכת אוקטובר.
בנוסף החיילים גם נופלים בשדות הקרב האכזריים וגורמים להם לחוות סוף מר.
בתחילת המלחמה כמו שסיפרתי לך במכתבים הקודמים, היינו כולנו שמחים ואופטימים ובטוחים שננצח ונגבור על הקשיים, אך כעת אינני בטוח בכך.
אני מקווה שאזכה לראותך עוד פעם אחת ואוכל לספר על כך לנכדינו.
תמיד שלך,
גלינן בן צילואלן
תגובה זו הוסרה על ידי המחבר.
מחקהמקום ממנו נשלח המכתב: יוון
מחקיעד: גרמניה
לכבוד: גלינן בן צוליאלן
אהוב שלי,
שמחתי מאד לקבל את המכתב המרגש שלך.
אינני יכולה לתאר את געגועי ואהבתי אליך..
שמור על עצמך וגם על חבריך, אל תשכח שיש מי שמחכה לך בבית..
ובכל זאת תתרום את חלקך במלחמה.
אני מקווה שתחזור שלם ובריא בשביל החתונה שקרבה.
קשה לי בלעדיך בבית אבל אל דאגה אני יעשה הכל כדי שנינו נהיה לבסוף אנחנו ולאחר מכן יגיעו גם הילדים בע"ה..
אני אוהבת אותך בלי סוף, מתגעגעת עד השמים, ודואגת מאד.
מצפה לראותך הכי בקרוב שאפשר.
אוהבת,
בוריסה שלמסברוך
גל, לא ברור האם מדובר בחייל יווני? אם כן, היוונים נלחמו בעיקר בבלקן ולא בגרמניה. גם לא ברור הקשר למהפכת אוקטובר.
מחקאסף, תגובה יפה
מקום שליחת המכתב: החזית המערבית
השבמחקהיעד: לונדון
תאריך: 26.12.1914
אמילי אהובתי,
כה חבל שלא חגגנו את החג ביחד, כמו שתכננו במכתבינו הקודמים... איך קרה שהמלחמה הארורה הזו התדרדרה כל כך? היא הייתה אמורה להסתיים כבר מזמן! אבל את לא תאמיני למה שקרה החג.
כבר יומיים שאני לא נלחם. את לא תאמיני, זה מדהים! שלשום בערב, התחלנו לראות חיילים גרמנים מקשטים את חפירותיהם בנרות, ולאחר מכן הם התחילו לשיר אלינו את השיר Silent night. חייל אחד שלנו הצטרף לשירה, לאחר מכן עוד אחד, ועוד אחד, ועד מהרה כולנו שרנו ביחד. לאחר השירה יצאנו לשטח שבין שתי החפירות, והתחלנו לשחק כדורגל. כן, את קוראת נכון... לשחק כדורגל! אספנו את גופות המתים וקברנו אותם בכבוד, חילקנו מתנות כמו יין ובירה, והתרגשנו מאוד!
אבל אני רוצה לדעת, איך עוברת עלייך המלחמה? מה מצבכם? האוורד כבר חזר מלימודיו? תגידי לו ולפרנק, שאני מאוד מתגעגע, ומקווה שאפילו שלא נפגשנו השנה, אני מאוד מקווה שבחג הבא אוכל לחזור הביתה, אפילו אם רק לכמה ימים.
אוהב ומתגעגע,
תומאס.
יפה מאד יותם
מחקשלום, האם אתה צריך הלוואה מהחברה האמינה והאמינה ביותר
השבמחקבעולם? אם כן, צור איתנו קשר כעת כי אנו מציעים הלוואה לכולם
קטגוריות של מחפשי חברות או לצוות. אנחנו מציעים
הלוואה בריבית של 3%, צור איתנו קשר באמצעות וואטסאפ +918256953815
ushaservicesonline@gmail.com